"הלוואי שזה לא היה צריך לקרות בזמני", אמר פרודו.

"גם אני," אמר גנדלף, "וכך גם כל מי שחי לראות זמנים כאלה. אבל זה לא בידיהם להחליט. כל שעלינו להחליט הוא מה לעשות עם הזמן שניתן לנו."

-אחוות הטבעת / ג'.ר.ר טולקין

**

מה:

11.22.63 הינו ספר מתח היסטורי עם תמה עיקרית העוסקת במסע בזמן.

הספר עוקב אחר ג'ייק אפינג. מורה לאנגלית המלמד בתיכון במדינת מיין שבארה"ב. בשנות ה30 לחייו, ג'ייק חי לבדו בעקבות גירושין מאשתו האלכוהוליסטית. יום אחד, ג'ייק עוצר במסעדת המבורגרים המנוהלת ע"י ידיד שלו, אל טמפלטון. לפני שג'ייק הולך, אל מבקש שיבוא שוב למסעדה ביום שלמחרת. כשהוא מגיע הוא מקבל את שוק חייו כשהוא מגלה שאל הזדקן ונראה הרבה יותר מבוגר מהיום הקודם. הסיבה והסוד לכך טמון במזווה של המסעדה – פורטל שמעביר את מי שנכנס אליו ישירות לשנת 1958. אל מסביר לג'ייק שהוא נסע לשם בשביל מטרה אחת בלבד – להציל את הנשיא ג'ון קנדי. בידיעה שאל לא יוכל להשלים את המשימה בעקבות מחלת הסרטן שהוא חטף, הוא מבקש מג'ייק שישלים את המשימה בשבילו וכך לשנות את מסלול ההיסטוריה כפי שאנחנו מכירים אותו. ג'ייק נענה בחיוב לבקשת אל וכך הוא נכנס אל תוך אמריקה של שנות ה50 ולנסות להציל לא רק את הנשיא שרציחתו השאירה כתם גדול על ארה"ב והעולם החופשי, אבל גם אנשים קרובים ורחוקים שניתקלו בעבר בחייו...

תחושותיי:

אוקי, וואו...

קודם אציין שהייתה לי תחושה חזקה מלכתחילה שהספר טוב בעקבות ביקורות טובות רבות אבל והיה לי חשש לאכזבה ממנו (שאמנם הייתה אבל לא מהסיבות שאתם חושבים ואני אסביר למה בהמשך) אבל בסופו של יום לא רק שהספר הצליח לעמוד בציפיות שלי, אבל הוא עבר אותם פי כמה וכמה.

לאחר קריאה של ששה ספרים של קינג, הבנתי שיש לו נטייה לסיים את ספריו באופן שלא הכי מרצה את הקורא (למעט בית כברות לחיות מחמד), אני שמח לבשר שזה לא היה המצב עם 11.22.63, לא רק שהסוף היה (....) אבל הוא אף גרם לי להיות על סף דמעות שישר עברתי על העמודים האחרונים שוב בכדי לשחק את הסצינה האחרונה מה שנקרא. יחד עם זאת, כל הבנייה של הספר לקראת ההתקלות עם אחד הדמויות שארחיב עליו בספוילרים הרגיש לי מאד מזורז.

מבחינה אינדיבידואלית, כל דמות לחוד הייתה קצת יבשה בעיניי אבל מבחינת דינמיקה בין הדמויות, זה כאליו שמדובר בדמויות שונות לגמרי. בין אם זה השיחות בין ג'ייק לדיקי או למנהלות של התיכון או כמובן בין ג'ייק לסיידי.

עכשיו הבעיות העיקריות שהיו לי עם הספר זה בראש ובראשונה הקצב של הספר. לעניות דעתי היה ניתן לקצר את העלילות של ג'ייק בג'ודי, ההצגה של התיכון, השיחות עם כמה דמויות שלא היו דמויות מפתח ואני אף ארחיק לכת ואציין שהייתי ככל הנראה נהנה מהספר לא פחות במידה וקינג היה מחליט להוריד לגמרי את קו העלילה של הארי דאנינג.

אגב, אם אתם שואלים אותי מה באמת הנושא העיקרי של הספר, אז הייתי אומר שבגדול מדובר בסיפור אהבה מלווה במסע הזמן כשהרקע הוא לנסות למנוע את רצח הנשיא קנדי.

ואם אני הייתי צריך לקחת מסר אחד מהספר, אז העיקרי שאני לפחות לקחתי ממנו זה שהזמן הוא הערך הכי יקר שיש לנו בעולם הזה וכדאי מאד שכולנו ננצל כל דקה ממנו עד שבלי נדר נגיע לעולם שכולו טוב.

**וברשותכם אני אציין כמה נקודות מפתח שהיו בספר שיעביר אותנו למחוז הספוילרים ואז סיכום נטול ספוילרים אז ראו הוזהרתם במידה וטרם קראתם**

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

-אז כפי שציינתי לפני כן, ההתקהלות של ג'ייק עם האיש בעל הכרטיס הירוק (זאק) והעתיד שג'ייק יצר בעקבות הצלת הנשיא הרגיש לי מאד מזורז ויותר מכך, לאחר 800 עמודים של בנייה לקראת סצינה מאד מכוננת בספר, ציפיתי שקינג יגרום לג'ייק להתמהמה קצת יותר בעתיד שהוא יצר ואולי גם קצת להתמקד בדברים הטובים שאולי קרו בעקבות הצלת הנשיא (אם היו ואני מאמין שאולי היו).

-מה שאני לא מבין זה למה כשג'ייק הגיע ישירות ל1958 אז האיש בעל הכרטיס הצהוב לא יכל להגיד לו במקום לחזור ל2011 במקום כביכול לתת לג'ייק לבזבז 5 שנים (!) מחייו. הסיבה העיקרית שאני יכול למצוא לכך זה בגלל, ובכן - עלילה.

-אמנם ג'ייק כן בזבז 5 שנים מחייו אבל אני מניח שהנחמה היחידה בעצם שהוא קיבל מהמסע שלו זה הזיכרון שלו עם סיידי והידיעה שהיא בחיים.

-אני משער שזה היה אופייני לתקופה אבל קצת צרם לי שיהודים בספר מצטיירים בעיקר כנוכלים.

-אני יכול לספור על כף יד אחת את כמות הפעמים שספרים גרמו לי להזיל או כמעט להזיל דמעות והריקוד בסוף בין ג'ייק לסיידי השתלב ובצדק ברשימה.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לסיכום:

לאחר חשיבה ארוכה, התלבטתי היכן אני מדרג אותו, האם הוא אכן הספר הטוב ביותר של קינג שקראתי? כלומר יותר טוב מ'העמדה'? ובכן, אם אני לוקח בעיקר את הסוף של הספר אז כן, הוא יותר טוב ממנו אבל כעת הוא "יאלץ" להתברג במקום השני אבל כמה מילימטרים ספורים מאחורי ה'עמדה' שעדיין מחזיק בתואר בשבילי כה-ספר הטוב ביותר של קינג כי בסופו של יום, 11.22.63 הוא ספר שהשאיר בי חותם כה חזק ותחושה עזה של הקלה מעצם הידיעה שכמו שידידי נמרוד רפפורט טען, קינג בהחלט מצליח להשתבח עם הזמן שזה מגיע לספרים שהוא כותב בשנות ה60 ו70 לחייו ואני מאחל שימשיך להוציא את הכישרון הכה ייחודי שלו עד 120.

**

9/10