הכתיבה של סנדרדון באימפריה האחרונה הינה קריאה קלה להבנה כך שגם נערים בני 12 לא יתאמצו כשייקראו.

דמויות ראויות לציון.

אחד באמת יכול להבחין כיצד ברנדון שפך את כל הלב והמאמץ שלו לתוך כל דמות לא משנה כמה מזערי תפקידם היה בספר. למרות שרציתי שיהיה יותר דינמיקה בינו לבין וין, קלסיאר בהחלט היה דמות אוד אהובה.

מישהו שהוא עם הראש על הקרקע, תוך שובבנות "מוגזמת" על נקיטת מספר סיכונים פה ושם אשר רובם היו למען מטרה נעלה.

האקשן? אקסלנט!! כל פרט שהוא כתב גרם לי כמה פעמים להחסיר

.נשימה

העולם שבנה הייתה מרהיבה ומאד הגיונית. במיוחד עם ה"אולמנסי" (לא יודע מה התרגום) היה רעיון מקורי ומרהיב איך שהכל התאים זה לזה בקסם.

אהבתי את הדמויות האחרות. חבל שלא היו כמה תמונות שלהם בספר כך שלא הייתי צריך להאיבק עם דמיון שלי איך כולם נראים ולהתבלבל.

הסוף הרגיש כאילו הוא רצה לחתוך לשם ישר בלי שום buildup לפני.

לא הרגשתי משועמם פעת אחת!

דיאלוג בין הדמויות היה מהנה.

סנדרסון, אולם לא כותב בוצרה פואטית כמו רוספוס, יש לו סגנון ששוב, רבים ימצאו נגיש מאוד.

חוץ מקלסיאר, סזאד היה כנראה אחד הדמויות האהובים עלי. יש לי חיבה לדמויות מיסתוריות.

לסיכום:

האימפריה האחרונה היה ספר שמאד היה קשה להניח ומאד מקווה שזה יימשך כך עם שני ספריו הבאים וכמובן אמליץ עליו לכל מי שרוצה לראות איך בהחלט אפשר ליצור 'עולומות מופלאים חדשים' בספרים.

8.5/10