אז מה אתה עושה כשכל מה שהאמנת או לא האמנת בו כל חייך משתנה בן רגע?
**
מה:
בעיריית פלינט סיטי שהינה מקום שלו וטיפוסי השוכן בלב אמריקה - לא מתרחש שם יותר מדיי אקשן.
עד שיום אחד בפארק כלשהו מתגלה גופתו של ילד בן 11 הנרצח ונבתר בצורה הזוועתית שביותר שניתן לתאר (ואולי עדיף שלא). אחרי בדיקות ד.נ.א, בדיקות אצבע וראיות ברורות של מספר עדים, לבלש ראלף אנדרסון של משטרת פלינט סיטי אין צל של ספק שמדובר לאיימתו בטרי מייטנלד – הלא הוא אחד האנשים המוערצים ביותר בעירייה. טרי הוא גם מורה לאנגלית וגם מאמן בייסבול לקבוצה של ילדים. אחרי השפלה בלתי נסלחת ומעצר פומבי לעיניי 1,500 איש באחד המשחקי בייסבול הגורליים של העירייה, נראה שאין מנוס מטרי לקבל את המחט/כיסא חשמלי.
אך מה שנראה כמו תיק סגור, לא הכל נראה כמו שזה נראה וזאת כי לטרי יש את האליבי החזק ביותר שחשוד ברצח יכול לתת. מה שמוביל לשאלה פשוטה אך מטרידה ביותר: האם שני אנשים יכולים להיות בשני מקומות שונים בו-זמנית?
תחושותיי:
את הזר החלטתי לקרוא מכמה סיבות:
המלצות רבות.
אני חובבן של ספרי מתח.
העלילה נראתה מרתקת.
זה סטיבן קינג.
ו'הזר' הוא בהחלט ספר טוב. אפילו מאד הייתי אומר.
ב'זר' תמצאו שילוב של אימה, מתח, מסתורין ופשע שביחד מצליחים לייצר מנה שנראה שרק סטיבן יודע להכין בדרך המקצועית ביותר.
והאמת, אחרי נסיון של 40+ שנה בכתיבה נראה שסטיבן לא צריך להתאמץ בלסחוף את הקורא אל תוך עלילת הספר.
הדמויות בספר הרגישו לי מאד אמיתיים. רובם לפחות. בין אם זה היה בסגנון הדיבור, או ההתקהלויות שלהם עם דמויות אחרים וגם איך שהם מתמודדים עם המפלצות הפנימיים שלהם ושכל מה שהם האמינו או לא האמינו פתאום מתנפץ מול עיניהם ולדעתי סטיבן ניהל זאת בצורה משכנעת ביותר.
עכשיו בסה"כ מדובר בספר השני שלי של קינג כך שלצערי אני לא יכול להגיד לכם היכן אני מציב אותו עם שאר ספריו אך כן אציין שהעמדה הינו ספר טוב יותר גם אם בפועל מדובר בשני ספרים שונים לחלוטין מבחינת עלילה ושהם נכתבו בהפרש של 40 שנה אבל כן הרגשתי את הנוכחות של העמדה בעיקר דרך הדמויות שבלעדיהם, היה מדובר בסיפור אימה יחסית טיפוסי למדיי. למרות שכן היו חלקים שלדעתי היה ניתן לקצץ – לא לרגע הרגשתי משועמם ובצורך לדלג בכמה עמודים כי אחרי הספר השני וכפי שציינתי הייחודיות של קינג באה לידי ביטוי על איך שהדמויות בעצם הינם העוגן העיקרי של המסע. אוני יודע שתיאורטית ניתן להגיד זאת על כמעט כל ספר אך ב'זר' הרגשתי את העול שכל דמות סוחבת איתה בכדי להפוך את הספר למה שהוא.
אבלללל....מכאן ספוילרים – גם ל'זר' וגם ל'העמדה' אז ye been warned... .
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
נראה שכמו ל'העמדה' ישנה בעיה לסטיבן לתת סוף הולם לעלילה שהתקדמה בצורה כה מחושבת וכה רהוטה.
בסוף הזר יש את הסצנה שראלף והולי נמצאים בתוך המערה ועומדים לנסות לחסל את 'הזר' ואני אומר לעצמי:
"כן הנה עכשיו הם מתייצבים מול הזר וזה יהיה כ"כ אפי ותהיה איזשהו מלחמה אפית ואולי ראלף ימות ו... אה... זה הכל? הוא מת? אוקי זה היה דיי אנטי-קליימקטי...
וכן, זה אף הזכיר לי את הסוף של 'העמדה' שכרנדל פלאג פשוט מתפוצץ ע"י פצצת האטום ו...זהו. ולצערי זה משהו שיצא לי לראות באמצעי מדיה שונים שרואים את הגיבורים כשניצבו והביסו את הגיבור. אך עדיין היה אנטי-קליימקטי למדיי בין אם היה קצר מדיי או שהיה צפוי מדי.
נקודת הבהרה: קינג, כמו קינג, ספר זה לא יהיה בשביל כולם מהסיבה הפשוטה שתיאורי האלימות והאימה שתמצאו בספר נכתבים בצורה שתהיה לכם מעט מאתגר ללכת לישון לאחר מכן. (מאד גרפי).
לסיכום:
עכשיו האם בגלל זה הייתי אומר לכם לוותר על הספר? ממש לא! אמנם ספר מתח כברירת מחדל קשה להניח מהיד בעיקר בגלל, ובכן, המתח.
וסטיבן בהחלט יודע איך לגרום לך להמשיך לקרוא גם אם אתה תשוש ואתה צריך לישון כי וואו כבר 1 בלילה.
בראבו, סטיבן.
בראבו.
נ.ב תעבוד עוד קצת על הסופים שלך.
**
7.5/10