עמוד האש / קן פולט – (שני עמים תחת אל אחד)

"להיות נוצרי בלי תפילה, אינו אפשרי יותר מאשר להיות בחיים בלי נשימה "

-מרתין לותר

**

מה:

'עמוד האש' רומן היסטורי שמתרחש באירופה של המאה ה16 בזמן שלטונה של מלכת אליזבת' והוא הספר השלישי בסדרת קינגסברידג'. הספר עוקב אחר נד ווילרד שהוא הצאצא של אחד הגיבורים בספר 'עמודי תבל'. נד הוא בחור צעיר ונבון בן 18 שמחפש היכן הוא יכול לנצל את כישוריו הדיפלומטיים והחברותיים ביבשה שמזה זמן מה, חצויה בקונפליקט אלים בין קתולים לבין זרם חדש של נצרות של פרוטסטנטים. הזדמנות פז מגיעה לעברו כשיועצה הרשמי של אליזבת' טודור ומי שלימים תהיה מלכת אליזבת' הראשונה, מציע לנד להיות גם יועץ לאליזבת' בתקווה שהיא תזכה להיות המלכה הבאה של אנגליה ולתת לפרוטסטנטים לנהל את חייהם הדתיים באין מפריע ולשים סוף לרדיפות ולהוצאות להורג של פרוטסטנטים ע"י הקתולים.

תחושותיי:

לפני שהתחלתי לקרוא את עמוד האש, היו לי מעט חששות לגביו. וזאת לאחר שהבנתי שבעוד שמדובר בספר טוב, עדיין מדובר בספר החלש מבין שלושת הספרים הראשונים בסדרה. אבל כנראה שאני נמצא בקבוצת מיעוט כי אני אישית חשבתי שמדובר בספר שהוא אמנם לא סוחף כמו עמודי תבל, אבל טוב יותר מאשר 'עולם ללא קץ'. קודם כל הדבר הכי בולט בכל שלושת הספרים, זה שבין אם קן פולט הוא בן 40 או 58 או 68, הסגנון כתיבה שלו לא נס ליחה שזה בעיניי אחד הצדדים היותר חזקים בסדרת קינגסברידג'. דבר שני, אמנם לא יצא לי לקרוא רומנים היסטוריים רבים אבל אני מוכן להמר שקן פולט הוא אחד הכישרונות הייחודיים כשזה מגיע לשילוב של סיפור מומצא אל תוך אירועים היסטוריים שאני אף נאלץ להודות שלא ידעתי על קיומם עד לקריאת ספר זה.

משהו בולט שאני אישית אהבתי ובו זמנית לא אהבתי בספר, בא לידי ביטוי כשקן החליט לצאת כמעט לגמרי מקינגסברידג' ולקחת את הקורא למסע לא רק ברחבי אירופה אבל גם לקאריביים ורמיזה "לעולם החדש". שאני בהחלט יכול להבין למה זה קוראים נוספים פחות יתחברו לתפנית הזאת, מהסיבה הפשוטה ששני הספרים הקודמים התעסקו נטו בקינגסברידג', בעוד שכאן העירייה זזה לפינה כדי לפנות מקום למקומות כמו לונדון, פריז ואנטוורפן. ולמה זה, כי חלק ניכר בספר עוסק בקונפליקט הקטלני בין הקתולים והפרוטסטנטים כשגיבורים מנסים לעשות הכל כדי להרגיע את הרוחות והנבלים בספר מנסים לעשות הכל כדי להגביר את להבות האלימות. וכפי שציינתי מקודם, כשזה לשני הזרמים האלה של הנצרות, אני לא ידעתי שהיה בכלל כזה שנאה עזה של הקתולים כלפי הפרוטסטנטים ולא ידעתי שאירוע מכונן קרה במציאות שאת זה תצטרכו לגלות בעצמיכם במידה וטרם קראתם את הספר.

עכשיו בשביל ספר שמצטייר להציג את אליזבת' בתור דמות מפתח, אני דיי התאכזבתי לגלות שאליזבת' לא מקבלת את כמות הזמן מסך שאני ציפיתי שהיא תקבל. כלומר כן יש הבנה שנד בתור גיבור הספר הוא בעצם זה שבתור גיבור אמור לקבל את זמן המסך הראוי אבל עדיין היה לי חסר מעט יותר דינמיקה בין אליזבת' לבין נד.

ואפרופו נד, אמנם עברו מים רבים מתחת לגשר של קינגסברידג' מאז שקראתי את עולם ללא קץ ואת עמודי תבל, אבל אני שמח לציין שקן פולט מצליח לשמור על אותה פורמולה של כתיבת גיבור שאפשר בקלות להתחבר אליו ולאחל לו את כל הטוב והמזל שמגיע לו. אותו דבר אני יכול להגיד על סילבי, בחורה נאה ופרוטסטנטית שהיא הייתה אחת הדמויות האהובות עליי בספר ובכלל בכל הסדרה. אני לצערי לא יכול להגיד אותו דבר על מרג'רי פיצג'רלד. לא רק כשדמות לא ממש היה לי אכפת ממנה אבל הסיפור אהבה בינה לבין נד הוא ככל הנראה האלמנט החלש ביותר בספר והרגיש לי מאולץ מדי. כנ"ל עם הנבל הראשי שהוא פייר. אם בשני הספרים הקודמים אני ייחלתי בכל ליבי שהנבלים יקבלו את מה שמגיע להם על הדברים הנוראים שהם עשו, אז פה אני הרגשתי אותו דבר אבל לא באותו להט כמו שהרגשתי בעולם ללא קץ ועמודי תבל.

משהו שהוא אופייני לסדרה הזאת שקצת היה לי קשה לקבל הם הקפיצות הגדולות של השנים, שהם בדר"כ יכולים להיות בין 5-10 שנים. פשוט זה גורם לי לעסוק במה בדיוק קרה בכל הזמן בין מה שקראתי עד עכשיו, לתקופה החדשה שקצת משאירה לי תחושה של ואקום ריק ותחושה קטנה של איבוד עניין בספר. אבל למזלי, קן מצליח להחזיר את הקורא פנימה לאירופה השסועה עם כתיבה ועלילה מותחת ומהנה. חוץ מזה היו כמה חלקים בסיפור עם אחד הדמויות שהוא רולו פיצגרלד (האח הגדול של מרג'רי) שגרמו לי להרים גבה באיך שקן החליט לכתוב את העלילה סביבו אבל הבנתי שלא ממש הייתה לו ברירה אם רצה להמשיך את הסיפור עד למערכה האחרונה. וכשזה מגיע למערכה האחרונה, שמתי לב שכמו סטיבן קינג, החולשה העיקרית של קן עם הסדרה הזאת, היא אי היכולת שלו משום מה לתת סוף קליימקטי. הן לספר עצמו ולנבלים שאני בתור קורא, ציפיתי לסופים קצת יותר דרמתיים וכאלה שהיו נשארים איתי מעט יותר זמן לאחר סיום קריאת הספר.

לסיכום:

אמנם לא מדובר במגנום אופוס שהוא עמודי תבל אבל בכמה מובנים עמוד האש הוא שיפור לא רע ע"פ עולם ללא קץ ואני שמח שיצא לי להתלוות לגיבורים השונים של שלושת הספרים האלה בקינגסברידג' ואולי יום אחד אחליט לנסות לקרוא את שני הספרים הנוספים בסדרה, גם אם כרגע אני מרגיש שדיי מיציתי את מסעותיי עם הסדרה הזאת.

**

8/10