**
אישיות בעלת עוצמה – כמוה כגברת. אם את נדרשת להכריז על עצמך ככזאת, אזי אינך כזאת.
-מרגרט תאצ'ר
**
דיסקליימר קטן: שם הספר אינו השם הרשמי שלו היות וטרם יצא לו תרגום לעברית אבל אין עוררין שצפריר גרוסמן יעשה עבודה טובה במידה וכן יתרגם 😉.
**
מה:
'שנאה קטנה' הינו ספר פנטזיה גרימדארק (חשוך ואפל) והוא הספר הראשון מתוך הטרילוגייה החדשה של ג'ו אברקרומבי שנקראת 'עידן הטירוף' (גם לא שם רשמי) והספר השביעי של עולם 'החוק הראשון'. (לא כולל הספר בעל הסיפורים הקצרים – 'קצוות חדים').
עלילת הספר נפתחת כעבור 20-30 שנה לאחר מאורות הספר, 'טיעונם האחרון של מלכים' והיא עוקבת בעיקר אחרי הדור הבא של הגיבורים מהטרילוגיה הראשונה ושלושת ספרי הסטנדאלונז.
ב'שנאה קטנה' תוכלו למצוא דמויות ראשיות כמו סאבין דאן גלוקטה – בחורה חכמה, חזקה, ערמומית, אמביציית, ובמקרה גם הבת של אחד האנשים החזקים ביותר באיחוד הלא הוא סאנד דאן גלוקטה.
נסיך אורסו דאן לות'ר – בחור חסר אחריות, ילדותי המבלה את רוב שעותיו בקרב בחורות ובתי מרזח וידוע בעיקר בלאכזב את עצמו והסובבים אותו. אה במקרה גם יורש העצר של המלך הנוכחי של האיחוד – ג'זאל דאן לות'ר.
ליו דאן ברוק – לוחם אציל וכריזמטי המכונה "האריה הצעיר" הנלחם באיזור הצפון נגד צבאותיו של קאלדר השחור ובנו סטאוור רדת הלילה המכונה "הזאב הצעיר" ומנסה ככל יכולתו להשיג את הכבוד וההערצה מאנשי הממלכה ולגרום לאמו הגנרלית של הצבא פינרי דאן ברוק להתגאות בו על מאמציו להביא את הניצחון.
ריקה – בתו של הדוגמן, (איש הכלב) הלוחם האגדי שלחם לצד עם לא אחר מאשר לוגן בעל תשעת האצבעות וכעת נלחם עם ליו כנגד קלאדר. ריקה היא מישהי שהתברכה או קוללה עם העין הארוכה – קסם שגורם לה לסבל פיזי אבל עוזר לה לראות את מה שעתיד לבוא.
ובעוד שליו והדוגמן נלחמים בצפון, ממלכת האיחוד נכנסת אל תוך מה שניתן לכנות כעידן התעשייתי בפנטזיה כשסאבין הינה המשקיעה בעל השפעה הגדולה ביותר בתחום. אבל לא כולם מרוצים עם השינוי הגדול והחדש שהגיע לממלכה. אנשים מאבדים את עבודתם, עובדים קשה יותר ממה שהם יכולים לשאת על עצמם ואף מתים תוך כדי עבודה קשה או תאונת עבודה. ויש גבול עד כמה אנשים יהיו מוכנים לסבול את התנאים הקשים האלה.
אה כן ויש איזה קוסם מסויים שכמו שהוא מחזיק את הבובות על החוטים, ככה הוא מנהל את כל העסק ורצוי לא להתעסק איתו.
תחושותיי:
גילוי נאות, ספר זה היה על הרדאר שלי זמן רב מהסיבה הפשוטה שג'ו הינו אחד מסופרי הפנטזיה ובכלל אחד הסופרים האהובים עליי.
הסיבה וכפי שציינתי בסקירות הקודמות שהינכם מוזמנים לקרוא גם אותם, אין סופר שעושה עבודה טובה יותר כשזה מגיע לכתיבת דמויות אפורות וכתיבת סצינות קרב מרהיבות.
אז קודם אני אפתח בהצהרה שהספר הוא טוב. הוא נכתב טוב, הסיפור היה מעניין, רוב הדמויות היו מרתקות ואני אף משתוקק לעבור לספר הבא בטרילוגיה 'הבעיה עם שלום'. (לא תרגום רשמי).
אז האם לדעתי ג'ו הצליח להתעלות על עצמו עם 'שנאה קטנה' מעל הספרים הקודמים? לצערי לא.
אמנם כן הוא בסה"כ היה מהנה אבל הייתה איזה שריטה אחת או שתיים עם הדמויות שלא ממש יצא לי להתחבר אליהם כמו בספרים הקודמים. היו גם כמה פעמים שהרגשתי שסצינות מסוימות שקרו בספר, קרו מוקדם מדי והיו אמורות לקרות או לקראת הפרקים האחרונים או בספרים הבאים. בנוסף קווי עלילה שלא ממש הסתדרו שגרמו לי לתהות "רגע, איך זה קרה עכשיו? לא היה מספיק בילדאפ לפני כן". אבל מה שהכי הפריע לי, זה שהיו כמה דמויות מפתח שלדעתי היו אמורים לקבל הרבה יותר "זמן מסך" ולצערי הם לא קיבלו זאת.
טוב זה נראה שיש לי בעיקר דברים רעים להגיד עליו אבל זה לא המצב אז חשבתי שבסקירה הזאת אני אחלק את תחושותיי לשלוש קטגוריות של הטוב, הרע וה-Meh.
ולצערי יהיו ספוילרים אז במידה וטרם קראתם אז אתם יותר ממוזמנים לקפוץ ישר לסיכום בסוף אז ye be warned...
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
הטוב
-כמו עם רוב הדמויות בחוק הראשון, גם כאן לדמויות החדשות היה רובד של עומק כשהם לאו דווקא רעים או טובים אבל אפורים. כלומר חיים את חייהם במה שטוב להם ומה שעושה להם טוב אבל פה ושם הם כן מראים ניצוצות של טוב לב אז אולי לא הכל אבוד.
סתם, על מי אני עובד? אם יש משהו שלמדתי בספרים האלה זה שברוב הפעמים אם אתה אתה טוב או אפילו טוב מדי, אז או אתה מסיים אחרון או שבמקרה הגרוע – אתה מת. בכל מקרה סאבין היא לא מה שהיא מצטיירת להיות בפרקים הראשונים כך שאני חושב שהיא קיבלה את היחס ובניית הדמות הכי הולמת כשהיא עברה את מה שעברה בעיר ולאבק בזמן המרד.
-סצינות הקרב – אני לא ארחיב על זה יותר מדי אבל חוץ מהקרב בין הצפון לאיחוד, הדו-קרב בין סטאוור וליו הייתה כנראה הסצינה שהכי ריתקה אותי לספר. באמת היה שלב שחשבתי שאולי ריקה טעתה בחזיון שלה וטוב, היא לא בדיוק רימתה היות וכל אחד ואחת יכולים לצעוק מה שהם רוצים במעגל אז ליו הביס את סטאוור כהוגן. אה ואהבתי שהוא החליט לחוס על חייו של הממזר.
-העלילה – טוב לא תמצאו כאן משהו מקורי לחלוטין היות וכבר קראנו ספרים העוסקים במרד של עובדים שמקבלים את היחס הכי גרוע שהם יכולים לקבל וראינו כבר את המלחמות הנשנות של הצפון והאיחוד וראינו בספרים וסרטים על יחסים בין אח ואחות שהם מגלים זאת רק בהמשך אבל למרות כל החוסר מקוריות, היא עדיין הייתה מהנה בעיניי.
-סטאוור – אם במהלך הספר אני חשבתי שהוא דמות סבבה בתור ממזר לא קטן שהזכיר לי את ג'ופרי, רצח הדוד שלו ע"י גרם לי להיות אף יותר מרותק לדמות שלו ולראות איך הוא ייתנהל בתור מלך ואיך הוא ייתנהל עם ליו לאחר הברית החדשה שנרקמה. ניחוש שלי? היא לא תחזיק מים זמן רב.
בכל מקרה וכמו ג'ופרי וראמזי, אני מקווה שהוא יחזור לבוץ בקרוב.
הרע
-המרד – זוכרים כשכתבתי שלא היה מספיק בילדאפ לסצינה מסוימת?
אז זה היה זה. כמה דמויות בספר מנהלים פגישה על איך ייקחו שליטה על העיר ובלי שום הכנה, תוהו ובוהו אבל בצורה שנראה שרקמו אותה זמן רב.
איפה בדיוק הייתה השופטת הזאת? איך האנשים הצליחו לתכנן את הכל ולתפוס את כל האסירים? למה ג'ו לא יכל להתמקד קצת יותר בהכנות למרד, נשאר תמוה בעייני.
-נשים חכמות וגברים טיפשים – לא שהייתה לי בעיה כשהנשים בספר היו חכמות, שנונות, חזקות, משפיעות ונשות צבא אבל כן הייתה לי בעיה שזה היה על חשבון הגברים כשג'ו החליט לצייר את רובם כטיפשים, אגרסיביים, אלימיים וכמה מהם שאינם יכולים להתמודד לבדם בלי עזרה נשית.
-ג'זאל – למה ג'ו. למה?!?!? כן, אנשים יכולים ללכת ככה סתם כשזה מגיע למוות אבל בחייאת, למה לא יכולת לתת יותר זמן מסך לאחת הדמויות המרכזיות בטרילוגיה הראשונה?!? מצטער אבל זה מאד הרגיש לי כמו האן סולו ב'כוח מתעורר' וזה לא מחמאה.
הMeh
-אני חושב שאורסו מציע נישואין לסאבין היה אמור להיכתב בספר השני ולא לחטוף את זה כבום בספר הראשון למרות שהבנתי למה ג'ו נאלץ לכתוב את זה מבחינת קו העלילה.
-כמו ג'זאל, חבל לי שגולקטה לא קיבל יותר זמן מסך בספר.
-התחלופה בין הדמויות המאהבות הרגיש לי כמו אופרת סבון בלתי נחוצה וגם מאולץ אבל בסדר, עדיין חביב לקרוא.
-שוב – אין מפה :(
-סצינות הסקס בספר היו...בלתי צפויות. במיוחד בהתחלה בין אורסו לסאבין.
.
.
.
.
.
.
.
.
לסיכום:
'שנאה קטנה' הרגישה לי בעיקר כמו פוטנציאל מפוספס היות וג'ו החליט להישאר על בטוח ולא להתרחק יותר מדיי אל תוך מחוזות המקוריות ולאחר שסיימתי את הספר הרגשתי שג'ו מעד טיפה עם כתיבתו.
ואמנם במילותיו האלמותיות של לוגאן, "אתה חייב להיות ריאליסטי", אני בנאדם אופטימי כך שאני מאמין שהספר השני לא רק שיצליח להתעלות על 'שנאה קטנה' אבל אולי אף יצליח להתעלות מעל שאר הספרים שלו הקודמים שלו. נחכה ונראה.
**
7/10