עת להרוג / ג'ון גרישם – (כשהחוק נמצא בידיים שלכם)

**

"במיטבו, האדם הוא האציל מכל החיות; מופרד מחוק ומשפט הוא הגרוע ביותר"

-ארסיטו

**

מה:

'עת להרוג' הוא ספר מתח משפטי מאת הסופר ג'ון גרישם. העלילה מתרחשת בעירייה הבדיונית קלנטון אשר במחוז הבדיונית פורד אשר במיסיסיפי (לא בדיוני). טוניה היילי, ילדה שחורה בת 10 נשלחה ע"י אביה לקנות כמה מוצרים במכולת השכונתית. בדרכה הבייתה, הנורא מכל מתרחש לה כששני בחורים פושעים, מסוממים ולבנים חוטפים אותה אל תוך המשאית שלהם, אונסים אותה, מכים אותה עד זוב דם וזורקים אותה מעבר לגשר אל הנהר. מקומיים מוצאים אותה על גדת הנהר ומסיעים אותה חזרה אל ביתה כאשר היא נמצאת במצב אנוש ונשלחת מיד לבית חולים.

לאחר גילוי ראיות, איסוף עדויות ועבודת שטח, השריף אוזי עוצר את שני האשמים והם נשלחים לכלא המקומי. אך מבחינת אביה של טוניה, קארל לי המזועזע, וההרוס נפשית, הוא לא יכול לחיות עם עצמו. לא כל עוד שני הבחורים נמצאים בחיים. עם תכנון מחושב ועזרה מחברים ואחיו, קארל לי מחליט לקחת את החוק לידיים שלו ולהרוג אותם בעזרת רובה בתוך מבנה הבית משפט. לאחר מכן הוא שוכר את ג'ייק בריגנס – עורך דין צעיר אשר הוכיח את עצמו לא פעם בלהיות אחד מעורכי הדין הטובים במחוז. במיוחד לאחר שעזר לאחיו של קארל לקבל זכאות כשהוא היה על שולחן הנאשמים.

כמה מתושבי קלנטון רואים את קארל לי היילי בתור גיבור מקומי לאחר שהרג את שני האנסים, במיוחד התושבים האזרחים השחורים. אבל בעירייה שגם בשנת 1989 עדיין יש מתח גזעי, ישנם כאלה שהיו רוצים לראות את קארל לי בתוך חדר הגז/כיסא חשמלי, ולאחר שג'ייק לקח על עצמו את התפקיד של הצלת חייו של קארל, הוא יצטרך על הדרך לנסות להציל גם את החיים שלו.

תחושותיי:

אני באתי אל ספר זה עם ציפיות יחסית גבוהות לאור העובדה שהוא נחשב בעיניי רבים כאחד הספרים הטובים ביותר של גרישם. האם הספר ענה על אותם ציפיות? ובכן כן ולא, אבל בשביל זה אני צריך לעשות הפרדה בין העלילה, המסר והדמויות.

מבחינת העלילה, הספר ברובו מעניין, כל התרחישים והאירועים שקורים בעירייה הסובבים סביב קארל לי וג'ייק הצליחו לגרום לי להביע עניין רב במה שיתרחש בסוף לנאשם והעו"ד שלו. אממה, שני דברים הביעו מכשול בשבילי והם האורך של הספר, (650+ עמודים) בעיניי אפשר היה לקצר את אותו בעשרות עמודים שלדעתי לא ממש תרמו לפיתוח העלילה. בנוסף שגרישם השאיר יותר מדי שאלות פתוחות שלא מקבלים מענה, מה שגם אכזב אותי.

אמנם כן יצא לי לקרוא ספרים עם דמויות דלות יבשות יותר אך לצערי לא רק שגרישם לא נותן מספיק זמן מסך לקארל לי כפי שקיוויתי אבל האופי של ג'ייק בתור דמות הוא אחד שלא ממש ברור לקורא. האם הוא מלא בעצמו או שהוא עניו וצנוע?! האם הוא אמיץ הוא פחדן?! האם אכפת לו מקארל לי או שיותר אכפת לו מהתדמית שלו?! לצערי כנ"ל גם עם שאר הדמויות אשר סובלות מאותו סינדרום של אי הבנה מבחינת אופי.

יחד עם כל זאת, אני לגמרי יכול לראות למה הספר נחשב ליצירה מוצלחת. בעיניי זה בעיקר שגרישם מצליח להעלות דילמה חזקה ואף מצליח גם להציב מראה של מה זה אומר לחיות בעירייה גזעית בארה"ב.

ואני רוצה ברשותכם להתעכב קצת עם הדילמה שהיא כמובן שאלת המיליון דולר – "מה אתם הייתם עושים"... האם הייתם לוקחים את החוק לידיים שלכם אם חס וחלילה מישהו היה מבצע את הנורא מכל לילד או ילדה שלכם או מטילים תקווה במערכת המשפטית? אני חושב שרק ההורים שקוראים את הסקירה שלי יכולים לענות לעצמם יותר מאשר אלה שאין להם כרגע ילדים כי ממה ששמעתי, אחד לא יודע מה זה אהבה ודאגה לילדים עד שיהיו לכם משלכם. אבל אני מקווה שאף אחד מאיתנו לא יצטרך להגיע לסיטואציה כזאת לעולם.

העמודים האחרונים של הספר השאירו בי טעם של מר-מתוק היות וגרישם גם כאן מצליח להציב מראה שלפעמים צריך לפעול בדרך מציאותית בכדי לנסות להעביר את המסר שאתם רוצים להעביר לאחרים. במיוחד לאלה שהכי קשה להם לשנות את דרכם וצורת המחשבה שלהם.

לסיכום:

'עת להרוג' הוא ספר שאינכם צריכים להיות עו"ד, פרקליטים, שופטים או כל אנשי מקצוע העוסקים התחום בכדי להעריך אותו, אבל זה בהחלט נותן הומאז' ראוי לכל המתרחש בין כותלי בתי המשפט. 'עת להרוג' הוא ספר שלא מפחד לגעת בנושאי טאבו אבל כן מצריכים מענה. ונראה שכמו במקרים אחרים בחיינו, לפעמים אין תשובה גורפת אחת.

**

7/10