אדמה אמריקאית / ג'נין קאמינס – (לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה)

"במקסיקו אתה קרוב למוות כל הזמן".

-גיירמו דל טורו

**

מה:

לידיה היא בחורה צעירה אשר מתגוררת באקפולקו במקסיקו עם בעלה סבסטיאן ובנה לוקה בן השמונה.למרות שהם גרים באיזור מוכה פשע של הקרטל וסחר בסמים, החיים שלהם טובים ונוחים למדי. זאת עד שטרגדיה נוראה פוקדת את משפחתה של לידיה, מה שגורם לה וללוקה לנוס על נפשם ולנסות למצוא חיים חדשים בארה"ב, תוך כדי שהיא תעבור מכשולים רבים שתסכן את החיים שלה ושל בנה, העיקר שהם יצליחו במסע שלהם ויגיעו לחוף מבטחים.

תחושותיי:

את 'אדמה אמריקאית' רכשתי בעיקר בגלל כמות הביקורות ששיבחו את הספר ובגלל שנושא הספר שעניין אותי היות ואני אוהב לעסוק באקטואליה. והאם הספר הצליח לגרום גם לי להתחבר אליו? ובכן, אדמה אמריקאית בעיקר הוכיחה לי שטרם נמצא פורמולה ודאית שאחד ייהנה מספר כלשהו. גם אם במקרה של הספר הזה, רוב ניכר של הביקורות ישבחו אותו כאילו שהיה מדובר ביצירת העשור.

נתחיל בכך שלפי מה שקראתי בתקציר, ציפיתי שיהיה כמות נכבדת של אקשן וסכנה אבל אני מצר לבשר שרוב הספר הרגיש לי דיי סטטי חוץ מסצינה אחת או שניים. בואו נגיד שאתם יכולים לצפות לספר שהוא דיי בנאלי מבחינת ההתרחשויות שבו באופן שיגרום לכם לרצות לרפרף בו מספר פעמים. ואם הספר הקודם שקראתי לפני אדמה אמריקאית רץ על איזה 200 קמ"ש ולא עצר לרגע, אז פה זה נפתח ב500 קמ"ש אבל מהר מאוד ממשיך ברובו בקצב של איזה 40 קמ"ש.

אבל ממש לא הכל נורא עם הספר הזה היות ואיפה שלדעתי שהספר הזה הכי מצליח, בא לידי ביטוי עם המפגשים של האנשים הטובים והזרים שלידיה ולוקה נתקלים בהם במהלך המסע שלהם. כי כמו לידיה, הקורא ממש חושש לחייה שאין לדעת על מי ניתן לסמוך במקסיקו אחרי מה שהיא עברה, כך שאני נשמתי לרווחה בכל פעם שלידיה ולוקה נתקלו באנשים בעלי טוב לב ורצון לעזור להם, מה שבעצם עוזר לחדש את הביטחון ואמון שלהם שאבד בעקבות הטרגדיה.

האם זה אומר שאני לא אמליץ לכם לקרוא אותו? האמת שלא כך המצב. בסופו של יום, אני מרוצה מכך שאדמה אמריקאית יצא לאור, מהסיבה הפשוטה שזה יגרום לאנשים לדבר על נושא בעייתי, רגיש ושנוי במחלוקת שמתרחש על בסיס יומי בכל מיני מדינות ברחבי העולם. אבל כך או כך, המסר שג'נין מציעה, זה משהו שהוא לא יכול להיות בר יישום בכל מדינה כזאת או אחרת המבקשת לשמור על הגבולות שלה. ואפרופו לידיה, רוב הדמויות היו בסדר בסה"כ. לא בהכרח רדודות ולא קלישאתיות אבל גם לא הכי עמוקות באופן שיישארו איתכם כעבור שבוע-שבועיים.

עכשיו אתן את השנקל שלי בנוגע לנושא העיקרי של הספר...נכון, מדובר ביצירה בדיונית ולא צריך לתת יותר מדי משקל לנעשה בספר, אבל אם כבר ג'נין מחליטה לעסוק בנושא כזה בעייתי ומה שג'נין מסרבת לתת יחס אליו בספר, זה שאם אנשים שבאמת נמצאים בסכנה ממשית, מסוגלים להיכנס לארה"ב באופן לא חוקי, אז אנשים שלא רק שלא נשקפת סכנה לחייהם, אבל כמו במציאות, משקפים סכנה לאחרים כשהם בעצמם פושעים, חוטפים ילדים, רוצחים ואנסים, שגם הם מסוגלים להסתנן אל תוך מדינות כאלו ואחרים. בקיצור זה נחמד שהסופרת ניסתה לצייר תמונה שהיא שחור ולבן אבל המציאות מראה תמונה הרבה יותר אפורה. אז, כן הספר מעורר מחשבה על המהגרים שבאמת נשקפת סכנה לחייהם אבל הפיתרון לא יכול להיות להסתנן באופן בלתי חוקי מהסיבה הפשוטה שבעצם כל אחד יכול להסתנן באופן בלתי חוקי ואז אותה מדינה צריכה להוציא משאבים רבים כדי לתפוס את המהגרים הבלתי חוקים הבעייתים ולהחזיר אותם חזרה לארצם.

ובנוהל, עתה הגענו למעוז הספוילרים ואז אתן סיכום נטול ספוילרים אז ראו הוזהרתם

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

1. אז לפי התקציר, ציפיתי לאיזה מפגש אחד או שניים עם הקרטל שכולל איזה הסחת דעת ו/או מבצע חילוץ. משהו שישים אותי על קצה המושב. אבל לא. בואו פשוט נכניס איזה בחור צעיר שטוען שהוא עבד בעבר בשביל חוויאר והחליט לעזוב את החיים האלה, רק כדי שהוא יידפוק את הכל כי הוא היה חרמן על אחת האחיות, ניסה לאנוס את אחת מהן, ולגלות שהוא בעצם כן עבד בשביל חוויאר, מה שבסוף לא תרם לכלום. כאילו מה הייתה המטרה של חוויאר? להיכנס לארה"ב? כאילו בתכלס הוא עדיין יכול. שזה עוד משהו שקצת העיק לי בספר. שאם לידיה ולוקה הצליחו להיכנס לארה"ב, אז מה מונע מחוויאר ואנשיו להיכנס גם ולנסות למצוא אותה?!

2. אני חושב שהדבר הכי לא מציאותי בספר שאני יכול לחשוב עליו זה שהבעל לא נתן יחס לסכנה של חוויאר. בתור מישהו שכתב וחקר את האכזריות של ראש הקרטל ומה שהוא מסוגל לעשות, אז מן הראוי שהכתבה הייתה נכתבת בעילום שם או שהם היו מהגרים לארה"ב לפני שהכתבה התפרסמה.

3. אמנם מדובר בשוק ראשוני אבל היה לי חסר שלידיה תשדר מעט יותר עצב על משפחתה שנרצחה ע"י חוויאר. נו, זה כנראה קצת להתעסק בקטנות מצידי.

4. אין ספק שהסצינה הכי מרוטטת עצבים היה כשסוכני ההגירה מצאו את לידיה ולוקה וירו באחד המהגרים לאחר שזה שיקר להם. אבל שוב, חבל מאוד שלא היו עוד סצינות כאלה עם הקרטל או עם הרכבות, מה שלדעתי היה מחזיק הרבה יותר קוראים בקצה המושב.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לסיכום:

טוב שהספר הזה יצא לאור כדי לנסות למצוא פיתרון יותר יעיל, או לפחות להבין את המציאות העגומה של מהגרים שחייהם נמצאים בסכנה במדינתם. אבל לצערי הפיתרון אינו יכול להיות להסתנן באופן בלתי חוקי פנימה. חוץ מזה, אני מקווה שהספר הבא יהיה מט יותר מרתק ומעניין לקריאה מבחינת התפתחות העלילה מאשר אדמה אמריקאית.

**

6.5/10