מוטב להגיש קר - ג'ו אברקומבי – כשמונטה קירסטו פגש את מונזה מוראקטו.
**
אביב בסטיריה – וזה אומר מלחמה.
**
מה:
הדוכס אורת'ו הינו השליט הבלתי מעורער של ממלכת סטיריה וגם השליט של העיר טאלינס ואחד שמזה 19 שנה מנסה לתפוס שליטה על תקופה ארוכה של מלחמה ושפיכת הדמים הבלתי פוסקת ברחבי הממלכה. מונזה מוראקטו ואח שלה בינה הינם שכירי חרב העובדים בשביל הדוכס. עם הזמן מונזה ובינה צברו פופולריות רחבה בעיר טאלינס. כ"כ רחבה שאורת'ו מתחיל לחשוש שמונזה ובינה יזממו לגרום להפיכה, להפילו ולתפוס שליטה על העיר במקומו. יום אחד, בינה ומונזה מוזמנים לטירה של אורת'ו כשהם מצפים למשימה חדשה שתינתן על ידו. כשהם מגיעים לאולם הראשי, חוץ מאורת'ו, בחדר נוכחים ששה אנשים נוספים כולל שני בניו, השומר ראש הראשי שלו, גנרל, בנקאי ושכיר רחב נוסף. הכל מתחיל טוב ויפה עם זריקת מחמאות אחד לשני אך זה לא מחזיק מים לזמן רב. לחרדת מונזה, אורת'ו מחליט לבגוד בה ואחיה ע"י כך שהוא נותן את ההוראה לשומר ראש ולגנרל להרוג אותם במקום ולזרוק אותם מהחלון אל מורדי ההר השוכן סמוך לטירה. בינה נזרק ראשון ומת. אמנם מונזה ניצלת. (לא ארחיב כאן על איך כי אינני רוצה לספיילר לכם את הפרטים). לאחר שיקומה הארוך, מונזה נשבעת לנקום את נקמת אחיה ויוצאת למסע צייד נגד אורת'ו וכל מי שנכח בחדר. אז היא שוכרת כמה אנשים שיעזרו לה במשימה, כולל את: שיברז - לוחם מהצפון שעבר לדרום בכדי למצוא עבודה ופשוט להיות בן אדם טוב יותר. מורביר - המתמחה ברעלים ונחשב לטוב ביותר בתחומו. דיי - העוזרת האישית שלו. פרינדלי - רוצח בעל קוביות עם כישרון מופלא של מספרים. וניקומו קוסכה - שיכור נועז ואחד השכירי רחב הנודעים ביותר ואחד שמונזה אף בגדה גם בו. אביב בסטיריה - וזה אומר נקמה. תחושותיי: בפועל, על פני השטח ספר זה נראה כמו ספר בנאלי למדיי – "אישה יוצאת למסע נקמה לאחר שבגדו בה והרגו את אחיה" אבל אני יכול להגיד לכם בלב שלם שזה ממש אבל ממש איננו המצב. בפועל מונזה ועמיתיה כן יוצאים למסע נקמה אבל מה שקורה מאחורי הקלעים במהלך המסע – כאן נמצא המנוע שהופך את את הספר ליצירת מופת.
חוץ ממונזה, כל דמות מניע את העלילה בדרך שלו ושלה, כל דמות יש לה את הצדדים הטובים והאפלים. אם יצא לכם לקרוא בעבר את שאר ספירו של אברקומבי אז אתם מוכרים עם העובדה כשזה מגיע לדמויות שלו – בין רגע אחד אתם יכולים להתאהב בדמות כשלהי ואז מייד לקוות שהוא ימות בדרך המרה ביותר ולהיפך. ואני יכול אף להגיד בלב שלם שמבחינת פיתוח דמויות, ג'ו אברקרומבי הינו הסופר שיודע לעשות זאת בצורה הטובה ביותר.
עכשיו למי שטרם קרא את חומריו של ג'ו, הייחודיות שלו באה לידי ביטוי עם הדמויות המאד מלוטשים שלו ואף הכמעט אנושיים כשהם נמצאים במצבים שיאתגרו את הצדדים הפחות חביבים שלהם ובספר זה כמו בשאר ספריו, תכונה זו איננה יוצאת מן הכלל. אגב, אם חשבתם שגלוקטה הינו אחד הדמיות המרתקות בטרילוגיה, חכו שתתקלו בניקומו קוסכה.
כמו מרטין, ג'ו כותב ספרים שנכנסים לקטגוריה של "פנטזיה אפלה וקודרת" וזה ממש אבל ממש לא לנערים צעירים, הן מבחינת השפה והתיאורים של מצבי מלחמה וסיטואציות לא צנועות בלשון המעטה. אגב, אמנם ספר זה נכנס לקטגוריה של פנטזיה אך היות והפן הפנטסטי הינו שולי, אפשר להכניס אותו לקטגוריה של סיפורת היסטורית. לפחות לדעתי. ובספר זה אתם תקבלו את המנה ומעבר לה של תכסיסים, טוויסטים בעלילה, תיאורי מלחמה מלוטשים ומצבים שמציבים את המוסרים והאתניות של האדם ואף הייתם שואלים אם הייתם פועלים באותה דרך.
עכשיו לצערי הרב ספר ממה שידוע לי, טרם יצא גירסא בעברית לספר זה אבל אולי עם הזמן זה כן ייצא ואני לא יכול להדגיש יותר כמה ספר זה צריך לקבל תרגום משלו לעברית.
לסיכום:
אני יכול להגיד בלב שלם, שספר זה לא רק טוב יותר מכל שלושת ספרי הטרילוגיה,
אבל 'מוטב להגיש קר' הינו אחד הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא ואחד שאף היה עושה את אלכסנדר דומא מאושר.
** 10/10