It was the best of times
It was the worst of times
וכך מתחיל הספר הקלאסי והאלמותי של צ'ארלס ג'ון הופמן דיקנס.
זהו הספר שני שאני קראתי (טכנית ראשון מפני שיצא לי לקרוא את אולביר טוויסט אבל בגרסת נוער לפני שנים רבות).
גילוי נאות, למרות שאנגלית הינה השפת אם שלי, הייתי כנראה מרגיש הרבה יותר בנוח לקרוא אותו בעברית היות שהאנגלית של היום לעומת האנגלית הויקטורינית בספר מעט שונים בכמה מילים וניסוחם מה שגרם לי לעבור יותר מפעם אחת על פסקה אחת או שתים בכדי להבין מה קורה.
השילוב של הגיבורים בספר יחד עם מאורות המהפכה הצרפתית נכתבה באופן כמעט מושלם. דבר נוסף הוא שלא שיערתי כמה שהתקופה הזאת הייתה קודרת וכמה האזרחים העניים תיעבו ובזו למעמד העשיר בצרפת דאז בלשון המעטה.
אולם הקורא לא יימצא כאן התרגשות ומתח בקנה מידה גבוהים לכל אורך הספר אך כשהעלילה מתחילה לקחת תפנית, קשה מאד יהיה להוריד את הספר מהיד. במיוחד בחלק השלישי (לאחר שצ'רלס נוסע לפריז).
המסר העיקרי שאני לקחתי מהספר הוא מה שאנשים יעשו בשביל אלו שהם אוהבים בשביל לכפר על חייהם ובשביל לעשות את מה שנכון אך לפעמים בשביל נקמה שכפי שראינו בכמה דוגמאות ביצירות אומנות כאלה ואחרים יכול לקחת את הצלם האנוש של האדם מבלי שישים לב לכך.
נוסף על כך, גם אם אתה חושב שאתה לא שווה כלום ושאינך ראוי לכלום, לבנאדם אין באמת מושג כמה הוא יכול ומסוגל לתת מעצמו כשניתנת לו ההזדמנות. וכמה הוא מסוגל להקריב מעצמו בשביל משהו שהוא יותר גדול ממנו.
לסיכום:
אולם לא בהכרח התחברתי לרוב הדמויות בספר בפני שהם לא ממש זוכים להתפתחות דמות משמעותית והסיפור עצמו מעט far fetched אבל זהו עדיין סיפור שכנראה לא אסרב לחזור לקריאה נוספת בעתיד ובהזדמנות נוספת ייתכן מאד שאקרא את חומריו הנוספים של מר דיקנס.
7.5/10