עולם חדש מופלא / אלדוס האקסלי – (העיקר הבריאות והאושר)

"אלו לא הכוכבים המנתבים את גורלנו אבל אנחנו בעצמנו" -וויליאם שייקספיר

**

מה:

עולם חדש מופלא הינו ספר דיסטופי עתידי אשר מתרחש בשנת 632 א.פ (אחרי פורד) או כ500 שנה בעתיד כשאנשים מתגוררים בלונדון שנהיית למה שמכונה, "מדינה עולמית". בעתיד של מר האקסלי, אין יותר הריון טבעי ואין יותר את המונח משפחה. במקום זאת, מדענים הצליחו להביא תינוקות לעולם בצורה מהונדסת ומשוכללת כשהתינוקות באים בתוך בקבוקי מעבדות על מסוע. בנוסף המדענים מצליחים לגרום לתינוקות לתעב את הטבע וספרים בעזרת שוקרים חשמליים שנותנים להם בגיל צעיר. כשהתינוקות גדלים, הם מחולקים לחמש קבוצות של מעמדות; אלפא, בטא, גמא, דלתא ואפסילון כשאלפא נחשב למעמד הגבוה החשוב ביותר ואפסילון נחשב למעמד הנמוך כשאותם תינוקות מהונדסים להיות בעלות מנטלית נמוכה מבין חמשת הקבוצות. ברנרד מקס הוא איש אלפא פלוס בעל תפקיד עם חשיבות גבוהה במתחם המעבדות אבל עם "שריטה" קטנה. הוא נמוך בשביל מישהו שהוא אלפא והוא, ובכן, לא שמח... ברנרד מרגיש שמשהו לא ממש יושב טוב על ליבו בכל הנוגע לחיי החברה שהוא ועמיתיו חיים בו מאז הולדתם. יום אחד ברנרד לוקח את ידידתו לנינה לשמורת טבע של "אנשי פרא" בניו מקסיקו. אותם אנשי פרא שמעולם לא יצאו מהשמורה שלהם וכך חיים את חייהם פחות או יותר כיצד שאינדיאנים חיו את חייהם מלפני 200 שנה בצפון אמריקה. בזמן שהותם בשמורה, הם מגלים ופוגשים את ג'ון, יליד בעל עור בהיר שגדל בשמורה לאחר שנולד ע"י אימו לינדה שגורשה מהמדינה העולמית לשמורה. ואותו מפגש בין השניים יהיה גורלי לג'ון וברנרד יותר מאשר שהם יכולים לדמיין.

תחושותיי:

גלוי נאות, בדר"כ עוברים כמה ימים בודדים כשאני כותב סקירה לספר לאחר שסיימתי אותו, וזאת מפני שאני מרגיש דיי בטוח ומגובש בנוגע למה אני מרגיש לגביו ומה אני ארצה אכתוב. זה לא היה המצב עם עולם חדש מופלא וזאת מפני שמדובר באחד מהספרים היותר מורכבים שיצא לי לסקר, מה שלקח לי יותר זמן לנסות לעשות סדר בתחושות שלי לגביו. הסיבה העיקרית לכך היא בגלל שיש כאן מגוון רחב של רעיונות על החברה, פסיכולוגיות ופילוסופיות שאם הייתי עוסק רק בהם אז הסקירה הייתה הרבה יותר ארוכה ממה שאני שואף שהיא תהיה.

ספר זה כתוב בצורה משכנעת להפליא בכל הקשור לעתיד טכנולוגי, רואים שמר האקסלי עשה את שיעורי הבית המדעיים שלו היות ולא הפסקתי להתפלא מכל התיאורים הטכנולוגיים שכביכול אמורים לקרות בעתיד, גם עם באיזשהו שלב הלכתי לאיבוד כמה פעמים תוך כדי קריאה. יותר מכך, לפי מה שהיה בספר, נראה שהאקסלי בתור עתידן היה מתקבל בזרועות פתוחות לכל פקולטה העוסקת בחקר העתיד.

עכשיו בעיניי החוזקה העיקרית של הספר שהיא במקרה גם החולשה שלו, היא שאלדוס שם יותר מדי דגש על הרעיונות של הספר שעל הדרך גברו על העלילה שלו. כלומר לדעתי היה ניתן לחדד כמה סצינות בעיקר בעמודים האחרונים. אפילו בקדימון של הגרסא שאני קראתי, אלדוס בעצמו טען ב1946 שהוא היה משנה קו עלילה אחד או שניים בספר ואני נוטה להסכים איתו.

אז הרעיון העיקרי של הספר עוסק בתחום של משמעות לעומת חיי אושר נטולי דאגות. כשאלה השולטים במדינה העולמית יעשו הכל בשביל שתהיה חברה יציבה ושתעבוד כמו שעון מכני, וזה כמובן בא לידי כשהם דוחפים כדורי סומה לאזרחים שלהם, עד שברנרד, כמו ווינסטון סמית' מעז "לערער" את הבסיס כולו של העולם האוטופי ע"י, ובכן, להרגיש תחושות שליליות כמו עצב, כעס וכדומה ועל הדרך לשאול את עצמו אם זה כל מה שיש לו לחיות למענו.

ואיך הוא משתווה ל1984? אנשים שקראו ונהנו מ1984, ירגישו מאד בבית בעולם חדש מופלא. וכן, אמנם 1984 הוא ספר הרבה יותר דיסטופי מאשר עולם חדש מופלא, אני אחלוק על כך ואציין ששניהם מביאים לעולם עתידים דיסטופיים, רק שעולם חדש מופלא מצליח להסתיר אותה בצורה מאד משכנעת הן לקורא והן לדמויות החיים בו.

יש ציטוט בסוף הסרט של ג'וג'ו ראביט של המשורר האוסטרי, ריינר מריה רילקה, והוא הולך כך "תנו להכל לקרות לכם, יופי וטרור. פשוט תמשיכו הלאה, שום הרגשה היא סופית". וזה סוג של תמצית החיים במובן הכי טבעי שלהם. כן, כדאי לקחת כדורים נוגדי חרדה ודיכאון ועוד כל מיני מחלות בלתי נסבלות בכדי שנתפקד אבל אבוי ליום שאנחנו ניטול כדורים אם "חס וחלילה" אנו חשים קצת עצב או כעס או קנאה או כל תחושה שלילית כזאת או אחרת כי בסופו של יום, לא רק שאותן תחושות הם חלק בלתי נפרד ממה שעושה אותנו בני אדם אבל אותן תחושות עוזרות לנו להעריך קצת יותר כשאנחנו מקבלים תחושות חיוביות.

וכאן נשאלת השאלה הגדולה – עד כמה אנחנו מוכנים להקריב מחיים משמעותיים בכדי להשיג מעט "סומה" בחיינו? אישית אני חושב שלא משנה כמה "אושר" אנחנו נרגיש, עדיין אין ולא יהיה תחליף לחיים בעלי משמעות, הרי בסוף זה גם מה שהציל חיי יהודים רבים בשואה תודות לאנשים כמו ויקטור פרנקל. וכמו שהפסיכולוג הנודע ג'ורדן פיטרסון כתב בספרו "12 חוקים לחיים" בחוק מספר 7 בספר והוא: "רדפו אחרי משהו שהוא משמעותי ולא משהו שהוא הולם". וזה בהחלט בא לידי ביטוי בספר, כשהחברה יצרה עולם שבו אנשים יכולים לעשות את כל מה שחושקת נפשם ואם הם מרגישים פתאום קצת רעועים אז הופ, קצת סומה והאקונה מטטה.

לסיכום:

עולם חדש מופלא בהחלט יכול לעמוד עם ראש מורם על הפנטיאון של ספרי דיסטופיה לצד 1984 כי אם אורסון וולס שהיה התלמיד של אלדוס האקסלי הושפע מעולם חדש מופלא אז לא קשה לנחש שאכן מדובר בספר חשוב ואחד שעדיין יהיה איתנו 500 שנה אחרי פורד.

**

8.5/10