** "דבר ברכות ושא מקל גדול"
-תיאודור רוזוולט
**
מה:
חולית הינו ספר מד"ב אפי אשר מגולל את סיפורו של פול אטריידס. בן לדוכס לטו אטריידס והפילגש שלו ג'סיקה שהולידה את פול. אטריידס הוא בית אציל עשיר וחזק מבין בתים נוספים בגלקסיה רחוקה. פול אביו ואמו מתגוררים בפלנטה הימית קלאדן עד שיום אחד הם מקבלים הודעה מהקיסר פדישך שדאם הרביעי לעזוב את הפלנטה ולשכון בפלנטה המסוכנת אראקין המכונה גם חולית (Roll credits) כשהתפקיד של לטו ואנשיו הוא לשלוט על "התבלין" מלני -חומר ייחודי ובעל ערך להפליא שמאריך את הנעורים, החיוניות ותוחלת החיים האנושיים. אבל מסתבר שלא רק אטריידס והקיסר מודעים לתבלין, בית הרקונן שהינם האויבים המושבעים של בית אטריידס יעשו כמעט הכל בשביל לתפוס שליטה בעצמם על הפלנטה וכך לשלוט על התבלין ובשביל לעשות זאת, כל האמצעים כשרים – במיוחד אם זה כרוך בבגידה מסוימת בתוך הבית של אטריידס...
תחושותיי:
היתרון בכתיבת סקירות של ספרים שמותירים בכם תחושות מעורבות היא שבעזרת הכתיבה עצמה זה עוזר לי לעשות סדר עם אותן המחשבות והתחושות ואיכשהו להגיע למסקנות קונקרטיות. במיוחד במיוחד עם ספר רחב ידע שהינו עמוס עם רעיונות, פילוסופיה, אקולוגיה, בניית עולם חדש, עלילה מורכבת ותיאורים וניואנסים חדשים.
עכשיו לא ידעתי רבות על חולית. כל מה שידעתי בעיקר הוא שזה ספר מד"ב שיש בו תולעים ענקיים, אנשים בעלי עיניים כחולות (היי ברנדון) וסרט שיצא אי שם ב1984 שזכור לי רק הסוף שלו היות וצפיתי בו בגיל צעיר יחסית. אה ושהוא נחשב לאחד מספרי המד"ב הטובים ביותר בתבל ובכללי אחד מהספרים הטובים ביותר שיצאו. אני מודה גם שמה שעזר לי להיכנס קצת יותר בקלות הייתה הכריכה של הספר שתפסה את עיניי ושרכשתי בבוקדיפוזיטורי. (ממליץ בחום על האתר) אה וגם העובדה שאיכשהו צלחתי את '100 שנים של בדידות' כך שאם צלחתי את הספר הזה, אני יכול לצלוח כמעט כל ספר.
אז מאיפה להתחיל?
קודם כל אציין שמבחינת בניית עולם וכתיבת רעיונות, בראבו, פרנק!
לכל אורך הספר הרגשתי שאני נמצא על פלנטה מדברית מסוכנת עם דמויות וחיות ותיאורים שלא יצא לי להיתקל בהם בשום ספר אחר. מה שעשה את הספר עוד יותר מפתיע בעיניי לפחות היא שפרנק בכלל לא היה צריך להשתמש עם חייזרים בכדי לתת תחושה חזקה של אסקפיזם.
אבל האם אני יכול לשבח את הסיפור עצמו כמו בניית העולם של חולית?
ובכן, בואו נגיד שהסיפור עצמו לא ממש החזיק אותי צמוד לכיסא.
היו מספר פעמים שנאלצתי לחזור כמה דפים אחורה בכדי להבין את כל התיאורים החדשים ולהבין באיזה סיטואציה אנחנו נמצאים כעת.
ואולי זאת הייתה המטרה שפרנק כיוון אליה – לשים יותר דגש על הבניית העולם והרעיונות שהנחיל בספר מצד שני אולי לצערי זה פשוט סגנון הכתיבה שלו. וזה בעיקר באה לידי ביטוי שלא ממש הצלחתי להתחבר לדמויות עצמן – בעיקר עם פול שברוב הספר הוא הצטייר לי כמו דמות של גארי סטו שלמי שלא יודע הינו גרסא גברית למישהי שהיא מארי סו.
אולי זה רק אני אבל באיזשהו שלב הרגשתי שפרנק הגזים עם כמות המחשבות הפנימיות של הדמויות. במיוחד שהמחשבות שלהם עוסקים במשהו שאנחנו יודעים שהם הולכים לעשות אוטוטו או מחשבות שהרגשתי שהייתי מבין בסדר מה מתרחש מבלי לקרוא על מה הם חושבים.
בנוסף, היה לי תמוה מאד שפרנק החליט לצייר את הדמויות בתור לא נבונים בעליל, במיוחד כשאחד הדמויות מציין מול דמות אחרת מי הבוגד והיא מנפנפת זאת כאילו שזה מהומה על לא מאומה. וואט?!? הבנאדם עכשיו אמר לך מי הבוגד ואת כאילו נו ביג דיל?!?
אחד הדברים המובהקים בחולית היא הקלות של הקורא ללכת לאיבוד עם כמות הניואנסים והתיאורים המוצגים בספר:
-רגע, גום ג'אבר זה לא זה?
-מה זה אוסול?
-רגע, מה זה ראבן שוב?
-קפיצת הדרך? היי זה מזכיר מאד את תפילת הדרך!
-ביני- בני ג'סריט.. אני מקווה שאני מנסח את זה נכון..
-אהה אטרידס זה המשפחה ואראקין זה הפלנטה ולא להיפך. הבנתי.
-טאמפר? ת'אמטר? למה אי אפשר לתת לחלליות שמות קלים כמו הפלקון?!
ייתכן ופספסתי את זה בספר אבל לא ממש שמים דגש בספר על התבלין (מלני) כשמישהו משתמש בו.
כלומר בחלק האחורי של ההסבר של הספר כתוב שהתבלין יכול להגביר את היכולות הקוגניטיביות של מי שנוטל אותו ומאריך את החיים אבל בפועל נראה שפרנק החליט לא לעסוק בו יותר מדי. רק במשפחות שיעשו כמעט הכל בכדי להשיג אותו. בעיקר הרקונן.
**ועכשיו לכמה דברים הנגועים בספוילרים ואז סיכום נטול ספוילרים**
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
-לא ממש הסתדר לי מבחינה מציאותית שילדה בת 4 מדברת ומתנהגת כאילו היא מינימום בת 12.
-היה לי גם חסר איזו תגובה יותר בהלם כזאת של ולדימיר הרקונן כשהוא גילה שפול בעצם חי.
-זוכרים בהתחלה כשכתבתי שצפיתי בסרט של חולית של 1984 בגיל צעיר, אז חוץ מזה שאני זוכר את סטינג נדקר למוות, אני זוכר איך שבסצינה בסוף יורד גשם של אראקין כך שהתבאסתי לגלות שזה לא משהו שפרנק כתב בספר. נו שוין.
-מה ז"א ההיסטוריה תזכור אותנו בתור נשים נשואות? למה שלא תזכור אתכן בתור פילגשות אם זה ליטרלי השורה האחרונה בספר?
-היה לי חסר יותר זמן מסך בספר על איך שפול ועמיתיו מצליחים לרכב על התולעים ואף משתמשים איתם במלחמה נגד הקיסר, הסארדוסקאר וההרקונן.
-היי ג'סיקה, את יודעת שפול הוא בנך, כן? אז אולי במקום שיהיו לך כל מיני תיאורים ומחשבות עליו ועל העתיד שלו אז פשוט, לא יודע, תדברי איתו? זה כאילו עשה לי רושם שפול נמצא בזירה כלשהי והיא מין תצפיתנית אשר עוקבת אחרי כל המהלכים שלו.
-קצת היה לי עצוב על צ'אני שפול בסוף לקח את הנסיכה לאישה במקום להיות נאמן לה. אבל איך הפרימנים אומרים? "זאת לא דרכנו".
.
.
.
.
.
.
.
.
.
לסיכום:
במובן מסוים, חולית הוא סוג של מה שקאטן הוא בשביל משחקי קופסא, מה שאזרח קיין הוא בשביל קולנוע ומה שטטריס הוא בשביל משחקי מחשב. כמו חולית, הם הניחו את היסוד למדיומים שלהם ומן הסתם יש אנשים שמאד אוהבים את קאטן, האזרח קיין וטטריס ואנחנו לעולם נהיה אסירי תודה להם אבל אין מנוס מהעובדה שיש משחקים, סרטים ומשחקי מחשב קצת יותר טובים.
קל וחומר עם חולית, אין עוררין על כך שפרנק היה בין הראשונים לכתוב אופרת חלל אפית שטרם נראה בספרות מדע בדיונית ואף סלל את הדרך לג'ורג' לוקאס ליצור את מלחמת הכוכבים וג'ורג' מרטין לקחת השראה עם הבתים השונים של ווסטורוס אבל בעיניי אפשר לשים אותו על אותה סקאלה עם קאטן, האזרח קיין וטטריס בכך שהוא אמנם היה בין הראשונים ליצור את מה שהוא יצר לעולם המד"ב אבל יחד עם זאת הוא נתן אור ירוק לספרי מד"ב שהם מעט טובים ביותר. לאו דווקא עם בניית עולם וכתיבת רעיונות אבל לפחות כשזה מגיע ליכולת לספר סיפור טוב.
אבל בסופו שלו יום, חולית היא תופעה. היא תופעה שכל חובב מד"ב צריך לנסות לפחות פעם אחת בחייו כמו שכל חובב פנטזיה צריך לנסות את שר הטבעות. (יותר מפעם אחת בחייו) 😉
**
6.5/10
המשך לבאים. 'משיח חולית' (בנוסח תמר עמית, לא לנדס) מצויין וקצר. 'ילדי חולית' סוגר יפה את הסיפור של פול ושות' (קראתי באנגלית).