"זה בהחלט לא הזמן הכי טוב להיות נאצי" -יורקי
**
מה:
העלילה עוקבת אחר ג'וג'ו בצלר (רומאן גריפין דאביס) - ילד גרמני בן עשר המתגורר עם אימו (סקארלט יוהנסן) בברלין בזמן התקופה של גרמניה הנאצית. לג'וג'ו יש דבר אחד שהוא מייחל יותר מכל דבר אחר - להיות נאצי. ובכדי להיות אחד בגילו, הוא מצטרף לקייטנה הנאצית לילדים שהמדריך הוא לא אחר מאשר קפטן קלזנדהוף (סאם רוקוול). אה ויש לו גם חבר דמיוני שאולי יצא לכם לשמוע עליו – אדולף (טאיקה וואיטיטי שגם כתב וביים את הסרט) יום אחד ג'וג'ו מגלה שאמו מחביאה נערה יהודיה בשם אלזה בחדר מסתור. וחייו לא יחזרו להיות כפי שהם היו...
תחושותיי:
ברשותכם, אשמח לשים משהו על השולחן, כשאתם הולכים לצפות בסרט שהנושא העיקרי שלו הינו השואה, הוא לא יהיה רע. כלומר סיכויים טובים שכנראה תצפו במקרה הגרוע ביותר בסרטים טובים (התנגדות, הנער בפיג'מות, יעקב השקרן) או שאם המזל לצידכם, תצפו ביצירות מופת של ממש. (רשימת שינדלר, הפסתנרן, החיים יפים).
הגאונות של ג'וג'ו ראביט באה לידי ביטוי ע"י כך שטאיקה הצליח לשמור על האיזון כשהוא בחר להציג את השואה באופן קומיקאי ובו זמנית להציג אותו באופן דרמטי בלשון המעטה. כשהסצינות המצחיקות מופיעות בסרט, הם קולעות בול. ומנגד כשהסצינות המטלטלות מופיעות...בקיצור, צחוק צחוק אבל עדיין מדובר בסרט שואה...
ואני בהחלט יכול לראות אנשים שלא בהכרח ייתחברו לקונספט שטאיקה ניסה להעביר ביצירתו. הרי עם כל הכבוד בלהציג את היטלר באור קומיקאי, בסוף כן מדובר בסרט שואה ולדעתי מדובר בנושא שאם בתור במאי או מפיק החלטת לתת לו טאץ' קומיקאי ואינך נזהר בלא לחצות את הקווים אז קח בחשבון שרבים לא ייצפו או שייצאו באמצע ההקרנה. והאמת, בתור נכד לניצולת שואה, גם לי היה סקפטיות לגביו אבל משהו בטריילר גרם לי להידלק עליו – שמח עד מאד שלא טעיתי.
במידה וטרם צפיתם בסרט וכל מה ששמעתם עליו בא בעיקר מהטריילר או מהתקציר אז כדאי מאד לדעת שסרט זה אינו מה שאתם חושבים שהוא.
המשחק של כל אחד מהשחקנים הינו משהו שגם נחרט בזכרוני.
קודם כל לדעתי מדובר באחת באחד התפקידים הטובים ביותר של סקארלט יוהנסן. אינני המעריץ הכי גדול של רבל ווילסון אך דווקא כאן היא היתה דיי משעשעת. וסאם רוקוול, טוב זה סאם רוקוול. (מת עליו)! והגיבור של הסרט, בוא נגיד שאני מאד משתוקק לראות אותו מפתח את קריירת המשחק שלו בעתיד לבוא.
מבחינת בימוי ושימוש של המצלמה והעריכה, טאיקה משתמש בטכניקות שמעריצי ווס אנדרסון ירגישו דיי בבית כאן. ואמנם רק צפיתי בת'ור השלישי שחיבבתי ותיכנון לצפות בסרט נוסף שלו (המצוד אחר אנשי הבר) שאף הוא קיבל ביקורות משבחות.
לסיכום:
ג'וג'ו ראביט הוא גאונות! כשהוא מצחיק הוא קורע, שהוא עצוב הוא מזעזע. וזה רק גרם לי לייחל שטאיקה יתחיל לעבוד על הפרוייקט הבא שלו. ג'וג'ו ראביט הוא לא רק יצירת מופת גאונית אך לדעתי מדובר בסרט שבתקופה שאנחנו פחות סובלניים אחד לשני – לא יכול היה להגיע בתזמון יותר טוב.
**
גבירותיי ורבותיי - אני יכול להגיד בלב שלם שבתור הסרט הראשון של עשור זה, לא רק שלג'וג'ו ראביט מגיע מקום של כבוד ליד רשימת שינדלר, החיים יפים והפסתרן אך הוא גם אחד הסרטים הטובים ביותר שיצא לי לראות מזה זמן רב ואחד שכנראה ייזכה בפעם הראשונה בחיי לצפייה חוזרת בקולנוע.
בראבו טאיקה. בראבו!
10/10
Comentários