שריפות קטנות בכל מקום / סלסט אינג – (אנשים נוראים בכל מקום)

צדקה מתחילה בבית, והצדק מתחיל בסמוך.

-צ'ארלס דיקנס

**

מה:

שריפות קטנות בכל מקום עוקב אחר שתי משפחות שונות: משפחת וורן ומשפחת ריצ'רדסון. מיה וורן היא אם חד-הורית לביתה פרל. שתיהן מגיעות ממעמד ביניים נמוך ושורדות בעיקר ע"י עבודות מזדמנות וע"י מכירה של יצירות אמונות וצילום של מיה. אלנה ריצ'רדסון היא אישה נשואה ואמא לארבעה ילדים המגיעים ממעמד ביניים גבוה. בעוד שמיה ופרל עברו לגור ביחידת דיור המנוהלים ע"י אלנה ובעלה וויליאם בסמוך אליהם, המשפחה הגדולה חיה לה בבית יוקרתי הממוקם בשייקר הייטס – עיר פרברית יוקרתית ליד קליבלנד, שהיא סמל לחיי מצוינות וסדר אמריקאיים. בעוד שחברות מתחילה להירקם בין שתי המשפחות, כך גם סודות כמוסים, מחלוקות ויחסים שיכולים לערער לא רק את שתי המשפחות אבל את כל העירייה כולה...

תחושותיי:

בדרך כלל אחרי שאני משלים ספר, אני נותן לעצמי לפחות יומיים לפני שאני מגיע למסקנה מה חשבתי עליו. כאן הייתי צריך שלושה ימים. חשבתי לעצמי, ספר לא יכול להיות כזה גרוע, נכון? נכוןןןן?!?!? ובכן למעשה, ככל שהרהרתי בזה יותר, הבנתי כמה "שריפות קטנות בכל מקום מקום"הוא ספר נוראי להחריד ואספר לכם למה ב12 סעיפים:

***ספוילרים גדולים ואז סיכום נטול ספוילרים לפניכם אז ראו הוזהרתם***

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

1) מישהו יכול להסביר לי שוב איך זה שמיה לא בכלא?? למעשה אני יכול לחשוב על שלוש דמויות שצריכות להיות בכלא או שצריכות לתת דין וחשבון על מעשיהן והן: מיה, ליזי ובבה.

2) ואם כבר מדברים על מיה. שלא יהיה צל של ספק – מיה היא פשוט אמא נוראית ואיומה. אחרי הכל, איזה מין בנאדם מסתובב ממקום למקום ארבעים ושלושה פעמים (!!!) והכל בשם האמנות?!? האיכות חיים של פרל לא שווים משהו בכלל בשביל מיה?!? אל תבינו אותי לא נכון, אני תומך אדוק באינדיבידואליזם ולחיות את החיים שאתם רוצים (#איין_ראנד) אבל כאן זה פשוט הולך רחוק מדי.

3) תראו, ברור שליזי לא ממש מסתדרת עם המשפחה שלה (מי לעזאזל לא מסתדר עם חלק מבני המשפחות שלהם פה ושם) אבל האם אנחנו ברצינות יכולים לקבל את העובדה שלא היה לה את השכל הישר לבדוק. כל. חדר. לחוד. בתוך. הבית?!? ועוד לפני שהיא החליטה לשרוף אותו עד היסוד?!? אה ולשרוף את הבית עד היסוד רק כדי שהכל יהיה יותר טוב בשביל המשפחה? כן כנראה צריך לזרוק אותה לאיזה בית חולים פסיכיאטרי ויפה שעה אחת קודם.

4) אה הבת שלך מואשמת בהפלה ועכשיו את רוצה לעזוב שוב למקום אחר? אמממ... היי, הנה רעיון מבריק: למה לא פשוט לעזאזל לשאול אותה אם זה באמת קרה?!?!?!? אבל לא, כנראה שאלנה דוברת אמת אז כדאי שנצא מכאן כמה שיותר מהר ונגור במקום טוב יותר מבלי להיפרד מכל החברים שסוף סוף יצא לך להכיר ולפתח מערכת יחסים איתם כאן.

5) ובכן, אני מניח שבשנת 1998 לא היו להם תעודות זהות עם תמונות. אה את רוצה לבצע הפלה? אין שום בעיה! רק תני לנו שם. כל שם יתאים 😊

6) הייתה לי הרגשה רעה שאיכות הספר יתחיל לדעוך ברגע שמיה שיקרה לבני הזוג ריאנים על ההפלה עם פרל. אה ומשפחת ריינס? הנה טיפ מקצועי בשבילכם: בפעם הבאה אני חושב שעדיף שתוודאו שהייתה למעשה הפלה טבעית כשזה מגיע לציפייה לתינוק ממישהי שהיא זרה מושלמת עבורכם ושמתגלה כמזבלה של אנוכיות.

7) האם אנחנו ברצינות מוחלטת אמורים פשוט לקבל את העובדה שהעלילה הכי חשובה בספר תסתיים בשיחת טלפון בלבד? אין מונולוג של השופט בבית המשפט? אין הצטברות עלילתית להחלטת השופט? לא, רק חצי עמוד של איך מר ריצ'רדסון מתקשר לאלנה כדי לבשר לה את החדשות שחברתה זכתה, יאיי. על זה נאמר: סצנה אנטי קלימקטית. אה, וגם אם היא חברה כל כך טובה לאלנה אז איך זה שהיא לא הייתה שם בבית המשפט איתה?!?

8) היי, אז עכשיו, כשאמרתי לך מי זה אביך, את רוצה לבקר אותו יום אחד? כלומר הוא ואשתו קרוב לוודאי שיהרגו אותי במקום על זה ששיקרתי להם עלייך אבל אני בטוח שאת תסתדרי.

9) אז בבה איכשהו מצליחה להתגנב פנימה אל תוך מה שאני יכול להניח שהוא בית עשיר ומאובטח היטב ואיכשהו להוציא החוצה החוצה את התינוקת מבלי להעיר אותה... *אנחה עמוקה ועצובה*

10) נו טוב, איבדנו את התינוקת שלנו לאם הביולוגית שגנבה לנו אותה אבל היי, הבה ונאמץ תינוקת סינית אחרת כי... אממממ... סיבות!

11) הדמויות היו רדודות וחד-מימדיות להחריד. במיוחד פרל.

12) כמובן שעלינו להראות איך המשפחה הלבנה העשירה לא באמת מאושרת בעוד שהנוודת הענייה, החופשייה החופשי הם כן.

לסיכום:

אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה אני מאמין בלב שלם שהספר הזה היה צריך להיות ארוך יותר. כלומר יותר פוקוס ופיתוח דמויות היה מספיק ואולי אף פיתוח נוסף בקו העלילה של מיה יכול היה להפוך את הספר לקצת יותר טוב אבל ללא הועיל.

עכשיובעיניי ספר או סרט צריכים להיות ראויים וטובים מספיק כדי לקבל סוף מעורפל, כאן זה לא היה המקרה. לא בכל בכלל לא! פשוט לא היה אכפת לי בגרוש מה קורה עם ליזי או מיה ופרל. אחרי כל מה שקראתי, מבחינתי הן יכולות למות מרעב וזה לא היה מזיז לי.

הספר הזה יכול היה להיות טוב. זה באמת חבל כי עד עמוד 180 שזה יותר מחצי הדרך לסופו, אני דיי חיבבתי אותו כשאני תהיתי מי תקבל בעלות על התינוקת וכל הדילמות הקשות שהספר מעלה על מה שהופך מישהי לאמא, זה פשוט חבל מאוד שהסופרת לא השקיעה יותר מדי בעלילה והחליטה להקדיש יותר זמן לרעיון מאשר לעלילה.

שריפות קטנות זה נהדר אם אתם מתבגרים צעירים שלא ממש אכפת לכם איך דברים צריכים להיות בעולם האמיתי, לכן שריפות קטנות הוא ספר נוראי בעיקר על כמה שהוא לא מציאותי. וגבירותיי ורבותיי, אני יכול להגיד לכם בצער רב ויגון ש"שריפות קטנות בכל מקום" הוא בעל התואר החדש ו"הגאה" של הספר הגרוע ביותר שקראתי אי פעם.

**

2/10