גמביט המלכה – (64 משבצות, 32 כלים, מלכה אחת).

"כל חיי שיחקתי שחמט עם עצמי ועם אחרים."

~ יהודה עמיחי

**

מיותר לציין שלא קיבלנו הרבה דברים טובים השנה בלשון המעטה, בעיקר בתחום התרבות שלאור בתי קולנוע ובתי תיאטרון סגורים לא קיבלנו הרבה בתחום התרבות בכלל. אבל תודה לנטפליקס, העולם זכה לצפות במה שלדעתי נחשב לאחת הסדרות הטובות ביותר שיצאו בשנים האחרונות.

**

מה:

גמביט המלכה הינו מיני-סדרה המתפרס ע"פ שבעה פרקים כשכל פרק אורכו כשעה. הסדרה אף מבוססת על הספר של אותו שם שנכתב ב1983 ע"י וולטר טביס. העלילה מגוללת את סיפורה של אליזבת' (בת') הרמון. ילדה צעירה שהתייתמה בגיל 9 ונכנסה לבית יתומים במדינת קנטקי וזאת לאחר שאיבדה את אימה. כעבור זמן מה היא מגלה שאב הבית של בית היתומים יושב לבדו במרתף ומשחק משחק כלשהו שלא ראתה בחייה ושאינה מכירה – שחמט. לאחר מספר משחקים וכדורי הרגעה מסויימים שהיא אמורה ליטול ביום אך לוקחת אותם בלילה, בת' מתגלה כמחוננת וגאונת שחמט המגיעה לעולם פעם בדור.

תחושותיי:

על פניו גמביט המלכה לא נראית כמו משהו שהכי תמהרו לצפות בו. לפחות זאת התחושה שאני קיבלתי כשצפיתי פעם ראשונה בטריילר ועברתי על תקציר הסדרה.

אבל אז הסדרה התחילה לייצר באזז גדול ואנשים לא הפסיקו לדבר עליה אז אמרתי "יאללה, ננסה פרק אחד. מקסימום נחזור לצפות בסמוך על סול" ואכן התבדדתי.

אז מה בעצם הופך את גמביט המלכה לסדרה כה טובה?

לדעתי זה כרוך במספר קריטריונים:

1. בראש ובראשונה, המשחק. - אניה טיילור ג'וי – ב-ר-א-ב-ו! בואו נגיד שזו תהיה אכזבה גדולה אם היא לא תזכה או לפחות לא תהייה מועמדת לפרס אמי על תפקידה המשובח שדרך אגב, מדובר בחוזק והחולשה של אניה לדעתי. כלומר נראה שהיא מתאימה לתפקידים מאד מסויימים היות ויש לה תוואי פנים ועיניים לא "רגילות" אבל ייתכן מאד וזה רק פרי דמיוני. אני אף מקווה מאד שנזכה לראות אותה בפרוייקטים נוספים בעתיד הקרוב.

בכלל, כל שאר השחקנים נתנו ביצוע שהם בין טוב לטוב מאד! החל ממר שייבל, ועד לאמא המאמצת של בת'.

וגם השחקן הצעיר שבשבילי הוא תמיד יהיה הילד הנודניק והחמוד מ-"אהבה זה כל הסיפור" הבריטי.

נ.ב

שאפו גדול על המבטא, דאדלי.

2. המוסיקה – מרגיעה, מרוממת, סוחפת, שלווה ותודות למלחין קרלוס רפאל רוייארה, מדובר בהצלחה כבירה של שילובה לקו העלילתי. אה והזכרתי שיש גם שירים נוסטלגיים של שנות השישים?! דבש!

3. הצילום – שוטים של קלוזאפ, שוטים מתמשכים, השחמט על התקרה, התאורה והצילום בכללי שהתאים את עצמו לשנות ה60. בואו נגיד שהיו כמה פעמים שאני נאלצתי להזכיר לעצמי שמדובר בסדרה שיצאה ממש השנה ולא לפני 50+ שנה.

4. שחמט - אמנם זה יישמע קלישאתי אבל באמת יש משהו אלגנט ויפה במשחק המובנה מבסה"כ 16 כלים מעץ (או פלסטיק ה' ישמור) המתפרס ע"פ 16 משבצות מתוך 64. לראות איך שני מתמודדים מחשבים כל מהלך ומפעילים את מוחם במלוא הקיטור כאילו שהיה מדובר בקרב חרבות המסונכרן בצורה כה מדוייקת הינו תענוג מתמשך לעין ולמח. רק שפה מדובר בכלי מלחמה מעץ לעומת כלי מלחמה ממתכת ותודה לאל שאף אחד לא נצרך להילחם על חייו. מקסימום על כבודו ומעמדו העולמי. עכשיו האם רצוי להיות מומחה שחמט בכדי לצפות בסדרה? בתור שחקן (לא מומחה) בעצמי, חד-משמעית לא.

האם רצוי להיות מעריץ של שחמט? אמנם לא חובה אבל לדעתי זה בהחלט יכול להוסיף לחוויה של הצופה. אני יודע שלי באופן אישי הסדרה החזירה את חיבתי למשחק שלצערי הזנחתי לטובת משחקים טובים אחרים.

5. התסריט – אמנם לא מתוחכם כמו טרנטינו או אהרן סורקין אבל עושה רושם שכותבי הסדרה ידעו בדיוק מה הדמויות צריכים להגיד ואיזה טון דיבור להשתמש בשביל להגיד אותם. יחד עם זאת, היו כמה דמויות מרכזיות שהיה לי חבל שלא קיבלו מעט יותר זמן מסך וכך יותר זמן דיבור היות והם היו מאד מרתקים בעיניי.

6. הלבוש והתפאורה – לא יודע מה איתכם אבל גמביט המלכה הייתה במקרה גם ערוץ האופנה הטוב ביותר שראיתי. כן, אפילו יותר מכל ערוץ אופנה אחר. ולא אני לא צופה בערוצי אופנה חוץ מאשר כשאני מזפזפ בערוצים בטלוויזיות של מלונות וצימרים. כל התלבושות והעיצוב שיער של בת', בואו נגיד שכמו שיש את "התספורת של רייצ'ל מחברים, תהיו בטוחים שעכשיו נשים יירצו שיהיה להם את השיער של בת').

אגב, אמנם זה יישמע חסר בסיס אבל לעניות דעתי, הסדרה הייתה פחות מתרוממת אילולא החליטו שבת' תהיה ג'ינג'ית.

עכשיו שימו לב שלא הזכרתי את העלילה בפני עצמה, מהסיבה הפשוטה שגמביט המלכה לא מחדשת יותר מדי היות ומדובר במשהו שכבר צפינו בו מספר פעמים על המסך: "דמות מחוננת שמתגלה להיות גאון בתחום כלשהו שנאלץ להתמודד עם העבר והשדים שלו. בין אם זה סמים, אלכוהול, ניתוק חברתי.

בקיצור אין פה ממש חדש תחת השמש.

ובכל זאת, זה לא נותן לגיטימיות לא לצפות בסדרה כי כל הסיבות שציינתי לפני כן, עולים פי כמה וכמה מונים ע"פ העלילה.

לאחר שסיימתי לצפות בסדרה, חשבתי אם היה ניתן לקצר אותה לסרט שאורכו היה גג כשלוש שעות היות ולדעתי היו כמה וכמה סצינות שהיה ניתן לקצר בקלות רבה אך זה נתון לדיון ומחלוקת.

***כמה הערות עם ספויילרים אז אתם מוזמנים לקפוץ ישירות לסיכום במידה וטרם צפיתם בסדרה***

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

-ביאס אותי מאד שבת' החליטה לא לבקר את מר שייבל לכל אורך הסדרה ו/או לא שמרה איתו בכלל על קשר. אולי זה מה שעשה את הבכי שלה ברכב לגרום לי להעלות דמעה.

-ביאס אותי גם איך שבת' החליטה להתייחס לקרובים אליה ביותר. או ליתר דיוק הידידים שלה אבל אני משער שזה נבע ממנגנון ההגנה שלה לא להיפגע שוב לאחר שאיבדה את אימה הביולוגית והמאמצת.

-היה יכול להיות נחמד אם יוצרי הסדרה לא היו מכניסים אלמנטים אנטי דתיים בצורה כה מובהקת כמו בכמעט כל סרט או סדרה שצפיתי בה בעבר אבל נו שוין.

-אמנם ישנה את הסצינה כשהיא משחקת עם בני והם מגיעים לתיקו אבל זה הכל. כלומר הסדרה הייתה יכלה להיות מעט יותר אמינה אם היו יותר סצינות שהמתמודדים היו מכריזים על תיקו מה להבנתי קורה לא מעט בטורנירים במציאות.

-כשהרוסי נתן לי חיבוק בסוף, מישהו בדיוק חתך בצל לידי.

לסיכום:

בפועל לא תמצאו פה איזה מסר עמוק. אבל מבחינה אומנותית, אין עוררין שנוצר כאן משהו מאד מיוחד. הייתי מרחיק לכת ומציין שגמביט המלכה אולי לא במתכוון הינה מיני סדרת נויר שימשיכו לדבר עליה ואף תהפוך לקלאסיקה עם הזמן. אה ואולי אפשר לסכם שהמתכון להצלחה זה לוודא שיהיו לכם מספיק מקום בתקרה בכדי שתוכלו לחשב מהלכי שחמט אפשריים 😉

**

8.5/10