מה? השנה היא 2045 ועולמנו במצב לא רע. יחסית.
כן יש רעב בחלקים נרחבים בגלובוס, ויש מלחמות בינלאומיות שהאופק לסופם טרם נראה לעין, וכן יש מחסור בנפט וזיהום אוויר ואנשים חיים בקרוואנים. בקיצור המצב על הפנים.
אבל היי! על ה"אואזיס" יצא לכם כבר לשמוע?
וויד וילסון הינו בחור צעיר שהוא יחד עם שחקנים יריבים מנסים לפצוח רמזים שיוביל אותם אל איסטר-אג שמוחבא איפשהו באואזיס שהוא משחק וירטואלי בעולם מדומה שמיליארדר בשם ג'יימס האלידיי. ומי שמנצח לא רק זוכה לתפוס שליטה אך בעצם נהיה המנהל הראשי של האואזיס. אה ובנוסף זוכה לכמה מאות מיליארד דולרים שהוא יכול לעשות איתם כל מה שעולה על רוחו.
**
תחושותיי:
שחקן מספר אחת הינו ספר חמוד, קליל וזורם ובשבילי משהו שהרגיש כמו חימום לפני שאני בדר"כ עובר לספר עם מעט יותר עמודים ומעט יותר כבד. עכשיו כמו באשמת הכוכבים, ייתכן והייתי נהנה יותר מהספר אילולא הייתי קורא אותו בגיל יותר צעיר.
אין לי ממש תלונות על שנות ה80. לא שאני גדלתי באותו עשור אבל אישית, באמת ולא הייתי צריך לקבל רפרנס לסרט/סדרה/ספר/שיר כזה או אחר כל עמוד וחצי. במיוחד במיוחד שהרגשתי שהם לא תרמו לעלילת הספר אלא יותר כי הם ובכן, שם. והאמת, אישית אני חושב שמדובר בעלילה שיותר מובנת למסך מאשר לספר. (גילוי נאות, טרם צפיתי בו).
כמו שמבקר נוסף כתב, בהחלט ישנו דמיון שזהו בין חיבור המטריקס לצ'ארלי בממלכת השוקולד ונכון מדובר בעלילה די בנאלית אך התחברתי למקוריות של העולם הוירטואלי.
רוב הסצנות היו דיי צפויות אך יחד עם זאת, היה איזה טוויסט שתפס אותי בהפתעה והיה גם משעשע. יחד עם זאת, הייתי שמח אם כמה סצנות היו נמשכות מעט יותר זמן אבל כל סופר והשיקולים שלו מבחינת אורך הספר.
**מכאן ספוילרים** ואז סיכום נטול. .
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
1) ספיציפית, כל הדיאלוג של וויד עם הנבל הרגיש לי כאילו מישהו בן 17 כתב את הספר. אולם כן, צריך לכתוב מנקודת מבטו של נער בן 18 אבל כאן זה ממש הפריע לי כי פתאום גם הנבל התחיל לדבר כמו איזה נער מתבגר.
2) כי אין משהו יותר קלישאי וטיפוסי בספר של משחקי וידאו כשיש לך שני יפנים שמשחקים יחד עימך.
3) לא ציפיתי לטוויסט של אייץ'. חשבתי אולי היה מדובר בבן אדם ממש מבוגר או משהו כזה אבל בהחלט לא בחורה.
4) הרגיש לי מעט לא הגיוני שוויד הינו ויקיפדיה מהלכת של שנות ה80. "ידעתם שאני צפיתי בסרט הזה 121 פעם"? "ידעתם שאני מכיר את כל השירים של הלהקה הזו"? "ידעתם ששיחקתי את כלללל משחקי הוידאו שהאלידיי אוהב"?
בקצור, הבנתם את הרעיון. אגב, הוא בכלל ישן ואוכל לפעמים?
5) שלב אחרון! איזה מתח! בטח וויד יילחם עם איזה בוס שלב 5000 משהו סגנון T-1000 או דארת' ווידר או משהו, נכון? נכון?! פחחחחח... אם תוכל בבקשה לצטט את כל הסרט של מונטי פייתון והגביע הקדוש, זה יהיה מעולה. מה?!?
6) כי אין בעולם אהבה כמו האהבה לאישה של החבר הכי טוב שלך.
7) יששששש!!! וויד וחבריו זכו בפרס הגדול!!! עכשיו העולם יהיה מקום טוב לחיות בו נכון? נכון??.
ובכן היות והאלידיי והבחור השני (השותף של האלידיי) לא יכלו או שלא טרחו בעצמם להתחיל לפעול לעולם טוב יותר עם הונם כמו להאכיל יותר אנשים או להפסיק את המלחמות או ליצור אנרגיות חדשות וכו אז מי למה לתת תחושה שזה מה שוויד וחבריו יעשו במיוחד והם מאד צעירים?! טוב לפחות הם יידעו לשכור את העורכי דין הטובים ביותר בשביל הנבל של הספר.
8) עם כל הקיצ'יות. אני תמיד אוהב סופים כאלה. בסה"כ זוג חמוד.
**
לסיכום:
בסופו של יום מדובר בספר שנערים מאד יהנו למרות כמה סצנות קודרות שכמה מהם ייקחו קשה אבל באופן כללי, הנוער ומעריצי שנות ה80 מאד ייתחברו אליו. אישית אני רק מקווה שלא נגיע למצב שהמציאות שלנו תהיה קודרת מספיק שאנחנו נמצא מקלט בעיקר בעולם וירטואלי.
**
6/10
אכן מי שגדלו בשמונים יהנו יותר. אבל את מסקנת הספר החמצת - שאין עתיד טוב, ומה שניתן זה רק לברוח ממנו לעולם וירטואלי שבו האייטיז תמיד יתקיימו. כלומר חזרה לנוסטלגיה, והפעם לתמיד.