"אחד שייך לניו יורק באופן מיידי, אחד שייך לה בחמש דקות כמו בחמש שנים." -טום וולף
**
מה:
נוגה היא בחורה ישראלית צעירה אשר מתגוררת בניו יורק ולומדת בבית ספר לקולינריות. יום אחד היא מבחינה בקשיש שנפל אל תוך המסילות של הרכבת תחתית כשהסכנה המיידית של רכבת דוהרת אורבת לו בכל רגע נתון. יחד עם בחור נוסף, נוגה והבחור מחלצים את הקשיש לפני שהרכבת הבאה מגיעה לתחנה, רק לגלות שבמקרה אותו בחור הוא גם ישראלי כמוה בשם יהונתן. ומאותו רגע חייהם של נגה ויהונתן יהיו מסורבלים וקשורים בתוך רצף של אירועים גורליים שישפיע על חייהם לנצח.
תחושותיי:
בשביל להתחיל את הסקירה, אני רוצה לשתף אתכם בדפוס מסוים ששמתי לב לאחרונה עם כמה ספרים (בעיקר ישראלים) שקשור לכריכה האחורית. אולי לא שמתם לב אבל יש כמה ספרים שלאחר כתיבת התקציר, ישנה לפעמים גם תוספת של תכונות חיוביות על הספר. מה שכביכול אמור למשוך יותר את הקוראים לקרוא אותם. אז אני כאן להגיד לכם שאם יש צורך לכתוב בגב הספר, שמדובר בספר שהוא מרגש, סוחף, מותח, מקסים, מפליא, מהפנט וכו, אז רוב הסיכויים שהוא ממש לא אחד כזה. ואכן בסדקים בזהב כתוב שהוא "יצירה מרגשת ועזת טעם שבליבה מפעמות התקווה לתיקון וגאולה". אחחח איך נפלתי בפח.
מי שמכיר אותי, יודע שאני בדר"כ נותן כ50-100 עמודים לספר לפני שאני מפסיק לקרוא אותו כי יצא לי לא פעם לקרוא איזה ספר אחד או שניים שלקח להם זמן להתפתח רק כדי לגלות שהם היו ספרים מעולים. ובכן, באיזשהו שלב הייתי כנראה צריך להפסיק את סדקים בזהב באמצע אם הייתי יודע שהסיפור יגיע למבוי כה סתום עם סיומת סופר סתמית ובנאלית שארחיב על כך בהמשך בספוילרים למטה.
סדקים בזהב נתן לי את מה שאני מכנה; "שיווק שקרי ומסיח דעת". כלומר שלפי גב הספר אני ציפיתי לספר א' וטוב ולבסוף קיבלתי ספר ב' ורע. ואת זה לצערי רק גיליתי בפרקים האחרונים. למה זה? כי בסופו של יום הספר הוא לא יותר מאשר Will they or won’t they אשר עטוף בדמויות משנה רבים ואחרים שלצערי מיכל גם לא ממש מצליחה לגרום לי להיקשר אליהם. גם כי מדובר ביותר מדי דמויות, וגם בגלל המעשים המוזרים ולא ממש מציאותיים שלהם שהם עושים ביומיום.
וזה בדיוק הבעיה המרכזית של הספר. בשביל מה שקורה בספר, הוא ממש קצר מדי. אגיד זאת כך; מרוב עלילות משנה, ודמויות רבים, נראה שמיכל דהרה עם ספרה בכ250 קמ"ש עם כל מה שנמצא בתוך הרכב שלה, רק בשביל לגלות מאוחר מדי את הצומת טי בסוף הכביש, מה שגרם לה לעצור בפתאומיות ולנסות לסגור את כל הפינות בספר. וכפי שאתם יכולים לדמיין, לא היה מנוס מפני התאונת דרכים הקטלנית הזאת.
ותוסיפו לזה שעם הרקע האנטי דתי של הסופרת, שכבר שמתי לב אליו בספרה האחרון שקראתי; "ימים בסערה", אז גם כאן לא חסרים רמזים על כך שחוזרים בתשובה גורמים לבעיות משפחה עם חילונים ושאולי מדינת כל אזרחיה זה דבר הוא לא כזה נורא בישראל. אבל מה שהיה לי באופן אישי הכי קשה לקבל זה איך שנגה מתייחסת בנונשלנטיות להפלה הטבעית שהיא עוברת. "אה הייתה לי הפלה טבעית, טוב בכל מקרה ילדה אחת זה מספיק לי". זהו? שום עצב עמוק? משהו? לכו תבינו. ואיכשהו כבר מההתחלה, מיכל לא הצליחה לגרום לי להתחבר לשני הדמויות המרכזיות. גם בגלל שהם מאוסים, וגם בגלל שמזמן מזמן מזמן הם היו צריכים לשכוח אחד את השני ולעבור הלאה. בקיצור תראו את הספר בתור ספר אהבה שמנסה יותר מדי בכח לגרום לכך שאולי שווה ששני הגיבורים שלנו יהיו ביחד.
ובנוהל, עכשיו למחוזות הספוילרים ואז סיכום נטול ספוילרים
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
-רגע אז זהו?!? את רוצה לתת לנו לחשוב למשך 26 יהונתן היה מאוהב בנגה ורק בגיל 50+ הוא סוף סוף עושה עם זה משהו?!? לא רק זה, אבל אם טומי היה צריך למות וקסיה קסומי הייתה צריכה לעבור ליפן כדי שהם יהיו ביחד אז אני ממש מקווה שנגה ויהונתן ייתגרשו כבר בשנה הראשונה. #צדק_לקסיה_וטומי.
-הסצינת אונס הקשה של קסיה – אם הייתי יודע שתהיה כזאת סצינת אונס אז כנראה שגם בגלל הסיבה הזאת, הייתי נמנע מלקרוא את הספר.
-קסיה/קסומי – אולי הדמות היחידה שהיה לי הכי אכפת ממנה בעיקר בגלל שהיה לה את הקו עלילה הכי מעניין והכי טראגי עם כל מה שעברה בילדותה ובגלל יהונתן. ממש לא מגיע לה את זה. לא לה ולא טומי.
-קזיק - חשבתי שיהיה איזה מין חיבור או סגירת מעגל קוסמית שתחבר את הכל ביחד בין קזיק ויהונתן ונגה. "שיווק שקרי מסיח דעת" כבר אמרתי?!
-"כסף זה כמו אהבה". סיריוסלי? זוכרים את המכונית שדהרה ב250 קמ"ש? אז כאן זו דוגמא מובהקת היות ומיכל ניסתה בכח לסגור את הפינה של ארז/אהרון, רק לגלות שהיא שעשתה זאת בדרך סופר רדודה ולא מציאותית להפליא.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
לסיכום:
אחד הדברים שהעציבו אותי עם סדקים בזהב וימים בסערה זו הסיבה הפשוטה ששניהם אינם 100 חורפים של אותה הסופרת.
הספר 100 חורפים נחשב לאחד מהספרים הישראלים האהובים עליי ובין הבודדים שהצליחו לגרום לי לבכות בו. וכמו עם ימים בסערה, לצערי גם לסדקים בזהב היה חסר את הקסם הסוחף שהיה בתוך 100 חורפים. ובספר הזה בהחלט תוכלו למצוא בו סדקים רבים אך מסופקני מאד שתצליחו למצוא ננוגרם של זהב.
**
2/10