מצרפי המקרים / יואב בלום – (לא במקרה ולא רציונלי)

**

"צירוף מקרים הוא דרכו של אלוהים להישאר אנונימי". -אלברט איינשטיין

**

מה:

מצרפי מקרים הוא ספר ריאליזם קסום רומנטי אשר נכתב ע"י יואב בלום. הוא ראה אור ב2011 ומדובר בספרו הראשון.

הספר עוקב אחר שלוש דמויות שהם, ובכן, מצרפי מקרים. מדובר בשלושה חניכים אשר למדו יחד במחזור ה-75 של ״קורס מצרפי המקרים״ ועם הזמן נהיו למומחים בתחום. גיא מתחמה בשידוכים (מפגיש בין זוגות באופן "אקראי"), אמילי מתחמה בצירופי השראה לאנשים שמחפשים...השראה. ואריק מתחמה בהכל. (או לפחות ככה הוא חושב). סה"כ הם מחבבים את תפקידם עד שיום אחד מגיע משימה יוצאת דופן לגיא שקשורה במידה מסוימת לרוצח שכיר. האם גיא יהיה אחראי לכך שהרוצח שכיר יפגוש את אהבת חייו? או אולי בעצם הרוצח שכיר יהיה אחראי לשדך בין גיא לאהבת חייו? כנראה שתצטרכו לגלות במידה ותחליטו לקרוא את הספר...

תחושותיי:

גילוי נאות: אחרי שקראתי את הסקירה של ידידי, ארז יפרח, אני אמרתי לעצמי; "אל תדאגו, קהילת ספרים יקרה! אני קראתי את התקציר של הספר ויש סיכוי גבוה שאני כן אתחבר אליו. ואפילו מאד". ובכן אני "שמח" להצהיר שלהפתעתי אני לבסוף הצטרפתי למועדון של ארז. יאייי!! כי אם הייתי צריך לסכם את 'מצרפי המקרים' בשלוש מילים אז הייתי הולך על כך שהוא " בעל פוטנציאל מפוספס".

אחחחחח ועוד איזה פספוס... תראו, פעם בדור מגיע ספר, ועוד ספר שהוא מקור, עם רעיון כביר ומקורי, שבו אתה קורא את התקציר מאחור ואומר לעצמך "וואו, זה נשמע מגניב! אני לא יכול לחכות לקרוא ולראות כיצד הסופר רוקם סיפור עם הקונספט של 'צירוף מקרים'". ובכן, בצער רב אתם לא תמצאו כאן עיסוק רב בתחום היות ומשום מה, הסופר החליט לנסות לחקור ולשחק עם נושאים נוספים בספר כמו חברים דמיוניים, אהבות נכזבות ועוד נושא אחד שארחיב עליו בספוילרים בהמשך, שהתוצאה הסופית שלו הוא סלט שלם של בלאגן עלילתי עם דמויות יבשות, שטוחות ורדודות.

עכשיו בעמודים הראשונים הספר מתחיל טוב בסה"כ, כשגיא מנסה לשדך בין שני סטודנטים בודדים ואומללים (גם אם הדיאלוגים ביניהם הם קצת קרינג'ים). והקורא מקבל תחושה שבטח יהיו עוד מקרים כאלה של צירופי מקרים שיתרחשו ע"י גיא, אמילי ואריק. אבל מכאן והלאה הסיפור רק מדרדר לתהום שנראה שאי אפשר לצאת ממנו...

והייתי מוכן להשקיע את הריכוז, האנרגיה והסקרנות שלי על העולם והקונספט של צירוף מקרים וכיצד גיא, אמילי ואריק משתמשים בהם.. מה שמעביר אותי לשאלה הבאה והתמימה: למה לעזאזל אני צריך עכשיו להבין את הקונספט של חברים דמיוניים בספר?!? ואני ממשיך לקרוא ואז לדאבוני אני סוג של מתחיל לקלוט דבר או שניים; "אה אוקי אז בעצם הרעיונות החדשניים והמגניבים הם הערות שוליים. סוג של כמו שכבות של בצל על סיפור אהבה גנרי בין גיא לאמילי שעד עכשיו לא ממש היה לי אכפת מהם. למה?!? כי הסופר פשוט לא לקח את הזמן לפתח אותם לפני כן!!!

וכן, יצא לי לקרוא ספרים רבים עם דמויות לא מפותחות ולא עמוקות. אז היכן הייתי ממקם את הדמויות של מצרפי המקרים? בואו נגיד שאם הייתי עכשיו מכין רשימה של עשרת הספרים בעלי הדמויות הכי יבשות/שטחיות/רדודות אז מצרפי המקרים היה כנראה נמצא איפשהו בטופ פייב.

לכל אורך הספר, אני קיבלתי תחושה חזקה ורצופה שמה שבסוף יצא זה מקרה קלאסי של "תפסת מרובה – לא תפסת". פשוט נראה שיואב החליט לזרוק כל מיני רעיונות מגניבים ועלילות לא הכי מעניינים כמו חברים דמיוניים ואהבות נכזבות, לדחוס אותם חזק אל תוך סיר לחץ ואז לצפות שייצא איזה מין מעדן טעים כשבפועל יצא לו בסוף מן מאכל בעל מראה מוזר, עם טעם עוד יותר מוזר, רק כי זה היה נראה מגניב ומסקרן לנסות. עכשיו אם בכל זאת יואב החליט לעסוק באותם רעיונות שהם לא רק צירופי מקרים אז מן הראוי שהיה מפתח את העלילה שהייתה מתפרשת ע"פ עוד כ100-200 עמודים לפחות. אולי כך לפחות היה סיכוי להתחבר לדמויות ולחקור קצת יותר את העולם של מצרפי המקרים, חברים דמיוניים וסיפורי אהבה עם המון מטאפורות והמון דימויים 😉

כן, אני יודע שאני יוצא קצת יותר נוקשה וקוטל מהרגיל לעומת שאר הסקירות שלי אבל בסה"כ זאת התוצאה הסופית לאחר שהשקעתי את מירב זמני בקריאת הספר בעל הפוטנציאל המפוספס הזה.

**ומכאן אנחנו ניכנס בנוהל למחוז הספוילרים ואז סיכום נטול אז ראו הוזהרתם** .

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

-אה אז עכשיו הם מתו?! אהה ועכשיו הם חוזרים בתור בני אדם!! אההההה ועכשיו הם כאילו מכירים אבל לא באמת מכירים אחד את השני!!! אוווו איזה מקסים ומרגש....... שוב - לא. פ***ינג. אכפת. לי!!!! נכון הקטע שבו גיא קורא את המכתב של אמילי/קסנדרה, מצאתי את עצמי מגיע למצב שאני פשוט רפרפתי מרוב שלא היה כבר אכפת מהם.

גם זה משאיר יותר מדי שאלות פתוחות כמו: 1. למה שהילד יחליט מתי "להיפטר" מ-"החבר הדמיוני"?! אולי הוא ירצה לחזור אליו יום אחד?!

2. כמה חופש בחירה באמת יש לבני אדם בגלל אותם "צירופי מקרים"? חבל שיואב לא חקר את הנושא קצת יותר בספר.

3. אמממ.... אוקי אלברטו טס לאנשהו וזהו?!? לאן טס? מה יעשה? מה לגבי אימו?

4. לאן בדיוק פייר נסע באוטובוס?!?

5. למה אחד מגיע לשדה תעופה כשהוא מת ואחר לתחנת רכבת?!?

אוףףףף!!!!

.

.

.

.

.

.

.

לסיכום:

אם יואב היה רק מחליט להתמקד אך ורק בקונספט של צירופי מקרים, במקום להתחיל להתפזר לי עם חברים דמיוניים, סיפורי אהבה ומה שקורה לאחר המוות אז לדעתי הספר היה יכל להיות הרבה הרבה יותר מוצלח. וכנראה שזה הלקח שלי שאני לוקח איתי מהספר. וזה שגם אם יש ספר שיש בו תקציר מרתק עם רעיון לא פחות ממרתק, אז זה לא מעיד שהספר עצמו יהיה מרתק. (ראו ערך טריילרים). מה חבל.

** 3/10