הגיבורים / ג'ו אברקרומבי – (אלף שיר לצפון)

"הם הקיזו דם קודם. לא אני." -ג'ון רמבו

** תגידו מה שתגידו על ג'ו אברקרומבי. תגידו שהוא כנראה אחד הסופרים הטובים ביותר כשזה מגיע לכתיבת סצינת קרב. **

מה: הגיבורים הינו הספר השני מתוך שלושת ספרי הסטנדאלונז של ג'ו אברקומבי שכוללים את "עדיף להגיש קר" שהינכם יותר ממוזמנים לקרוא את סקירתי עליו, ארץ אדומה שטרם קראתי ו"הגיבורים" שזוכה לסקירתי הפעם. אגב, אישית אני לא חושב שניתן ממש להגדיר את הספרים האלה בתור "סטנדאלונז". אני חושב שיותר הולם להגדיר אותם בתור "ספינאופס" היות וישנם דמויות שהיו מוצגים, לא רק בסדנטאלון הקודם אבל גם בטרילוגיה הראשונה. הסיפור עוקב אחר מלחמה או ליתר דיוק קרב בן שלושה ימים ברדיוס של איזה גבעה נידחת המכונה "הגיבורים". הקרב הוא בין הצפון שנשלט ע"י בלאק דאו (שהיה בתוך הטרילוגיה הראשונה 'החוק הראשון') לבין מדינת האיחוד של מלך ג'זאל שאמנם הוא השליט אך העומד בראש הצבא הינו מארשל קרוי. ישנם כמה נקודות מבט של דמויות בספר שאחד הינו דמות חדשה לגמרי והשאר כנראה תזהו מספריו הקודמים אך ברשותכם אחליט להתמקד בשלושת העיקריים. -קראנדן קרו – לוחם מבוגר וישר שרק משתדל לעשות את הדבר הנכון ואחד שכמעט כל חייו ידע בעיקר מלחמה. קראנדן עומד בראש חבורה המכונה "השנים-עשר" ונלחמים למען הצפון.

-הנסיך קאלדר – אה כן, הנסיך שכולנו אהבנו לשנוא בספרים של הטרילוגיה הראשונה, מקבלת מן שינוי תדמית עם יותר עומק והרבה יותר זמן מסך ובהמשך הסקירה ארחיב עליו מעט יותר על מה שבאמת חשבתי עליו.

-ברנדן דאן גורסט – יד ימינו של המלך שבעיקר אחראי לדווח לו על כל הנעשה בשטח ואחד שליבכם יכול לפעמים לצאת לעברו בתור הדמות שאחרים לא נותנים את היחס שמגיע לו שגם נלקח וניתן לאחרים מסביבו. אה והוא גם לקח על עצמו את תפקידו של גלוקטה בלתת לנו הקוראים לקרוא את המחשבות שלו. תודה ג'ו! תחושותי: האמת, לפני שהחלטתי לקרוא את הספר הייתי מעט סקפטי וזאת למרות שג'ו נהיה אחד הסופרים האהובים עליי. כי חשבתי לעצמי שכמה כבר אוכל להינות מספר שכל כולו עוסק בעיקר במלחמה?! אבל אתם יכולים להסיר דאגה זו מליבכם ואתם יכולים לסמוך על ג'ו אברקומבי שיצליח ליצור את כנראה הספר מלחמה הטוב ביותר שיצא לי לקרוא. התשומת לב שלו לגעת בפרטי פרטים ולכתוב את מה שמתחולל בקרב וגם לא לכתוב בצורה שחוזרת על עצמה היא גם משהו שראוי ורצוי להעריך אצלו והלוואי שיותר קוראים היו נחשפים לזה. ב"ה לא יצא לי להיות בקרב אמיתי אבל זה לוקח כישרון מיוחד כי כן, אמנם בעוד הספר עוסק במלחמה, הפוקוס העיקרי הוא על איך כל הדמויות מתנהלות סביב המאורע. כל אחד משדר את הפחדים שלו, את רגעי התהילה שלו ומובן הפשוט ביותר של המילה, את האנושיות שלו ולא לרגע הרגשתי שהספר נמרח למרות היותו כ600 עמודים אבל הייחודיות בספר וכפי שידידי אייל גורן ציין זה שאינך ממש סגור למי אתה אמור להריע ולמי אתה מקווה לייחל למותו המהיר. למרות שבאופן אישי הריתי מעט יותר לצפון מאשר לדרום. אולי בעיקר בגלל באיאז. כמו בספריו הקודמים, כבר בעמודים הראשונים אתם מתחברים לדמויות הכה צבעוניות וכה מלאות חיים. דמויות שאתם אוהבים לשנוא ושונאים לאהוב. ומכל הדמויות, קראנדן וקאלדר לוקחים את העוגה בתור שתי הדמויות הטובות ביותר בספר. כפי שציינתי בהתחלה, קראנדן הוא סוג של הדמות האבאהית בספר ואחד שאתם בתכלס הכי תייחלו שלא ייקרה לו משהו רע. מכאן אתן לכם לגלות מה עולה בגורלו במידה וטרם קראתם. וקלאדר – באיזשהו שלב הוא קצת הזכיר לי את ליטלפינגר וטיריון ממשחקי הכס וזאת שכמו ליטלפינגר וטיריון גם הוא משתמש במזימות, ידע ותככים בכדי להשיג את מה שהוא רוצה ואיכשהוא כמעט תמיד להיות מסוגל לצאת מצרה כלשהי. אבל יחד עם כל זאת, הוא הדמות השניה שהתחברתי אליו. אמנם הוא לא ייחודי כמו קראנדן או ניקומו או גלוקטה אבל לא אסרב לראות עוד זמן מסך איתו בספרים הבאים (במידה וג'ו יחזיר אותו כמובן). גורסט היה חביב אבל לא ממש היה לי אכפת ממנו מי יודע מה לעומת קראנדן וקאלדר.

עכשיו קחו בחשבון שישנם דמויות נוספות רבות בספר! אבל אל תדאגו היות ובתחילת הספר יש רפרנס לכל דמות עיקרית והתפקידים שלהם. אה והאם הזכרתי שיש גם מפה?!?

***ולהלן הגענו למחוז הספויילרים ואז סיכום נטול ספויילרים בסוף*** .

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

. -אני דיי ציפיתי שלאחר ששיברז הרג את בלאק דאו אז שאר עמיתיו של דאו ינסו לגבור עליו או פשוט להרוג אותו היות והוא התערב במה שלהבנתי היה אמור להיות אחד על אחד הין קלאדר לדאו בלי התערבות של אף אחד.

-מקווה מאד שאליז עדיין בחיים. זה היה סצינה מאד קודרת ומפחידה בשבילי.

-באיאז!!! אי אפשר איכשהו להוריד קצת את ההשפעה הכה גורסת וארסית שלו?! מניח שאצטרך לראות מה יעלה בגורלו בטריולוגיה החדשה.

-אני שמח שג'ו החליט לא לתת סוף שמח וקלישאתי ליחסים בין פינרי לגורסט. סורי אחי אבל לפעמים האהבה כואבת ואתה צריך לדעת מתי לשחרר. -אמנם היה מעט צפוי אבל אני שמח שקאלדר החליט לא להרוג את סקייל בשביל השגת המלוכה. -חבל שלא היה יותר מדי זמן מסך לדוגמן. דיי התבאסתי על זה. -קראנדן, חולה עליך! אבל פעם הבאה תנעל את הדלת כשאתה יוצר שוב לקרב, הא?

לסיכום: ושוב ג'ו מוכיח שהוא נהיה ללא רק אחד מסופרי פנטזיה המודרנים הטובים ביותר אבל גם אחד מהמפתחי דמויות, כותב קרבות הטוב ביותר כיום. נתראה בארץ האדומה :) ** 8.5/10