המכון / סטיבן קינג – (תחשוב טוב, יהיה טוב)

"אם תוכלי לקרוא את מחשבותיי, יקירה,

איזה סיפור יכלו המחשבות שלי לספר.

ממש כמו סרט של פעם,

על רוח רפאים מבאר משאלות".

-גורדון לייטפוט**

מה:

בעירייה הקטנה של דופריי השוכנת בדרום קרולינה שבארה"ב, מגיע לשם במקרה בחור בשם טים ג'יימסון שהיה אמור לעשות את דרכו לניו יורק מפלורידה. אך היות והוא ויתר על המושב שלו על המטוס, הוא לבסוף החליט להשתקע בדופריי ולקחת על עצמו את התפקיד של איש סיור לילה.

במקביל, בעיר פרברי שבמיניאפוליס, שתי נשים ובחור אחד פורצים לבית בשעות המאוחרות של הלילה וחוטפים את לוק אליס בן ה-12 כשאלה בנוסף רוצחים את הוריו. את לוק הם חוטפים למקום שנקרא המכון. מתקן נסתר שממוקם במדינת מיין המיועד לילדים ונערים כמו לוק. ילדים ונערים שברשותם כוחות על-טבעיים של טלקינזיס (הזזת דברים עם כוח המחשבה) וטלפתיה (יכולת לקרוא מחשבות של אנשים אחרים), כשאנשי הצוות מעוניינים לעשות שימוש מאוד שימושי ויעיל בהם. אבל חוץ מלהיות בעל כוח על-טבעי, ישנו ייתרון נוסף ללוק ע"פ הילדים האחרים, וזה שהוא ילד מחונן ונבון יותר מאשר ילדים ואנשים אחרים. ובעזרת אותו ייתרון, הוא ינסה לברוח לפני שיגיע תורו לקחת אותו לחצי האחורי של המכון בזמן שהוא וחבריו נמצאים בחצי הקדמי.

תחושותיי:

טוב אז ברשותכם אני אתחיל מהטוב ואציין שהמכון הוא, ובכן, ספר טוב. טוב מאוד אפילו הייתי אומר. עד כדי כך ששבוע שעבר אני מצאתי את עצמי ממש משתוקק שיגיע כבר שבת כדי שאוכל לקרוא אותו ולדעת איך הסיפור נגמר. וזה רק שתקבלו רעיון כמה הוא היה סוחף ומותח.

כמו בספריו הקודמים, סטיבן אורג את הדמויות שלו בספריו באופן שיהיה לכם ממש אכפת ממה שקורה להם ומה שעלול לקרות להם. כך כשכן קורה להם משהו טוב או רע, זה בהחלט הצליח לגעת במיתרי הלב שלי. בין אם זה הילד פלא שהוא לוק, או חבריו למכון שהם קלישה, ניק,ג'ורג' ואייברי או אפילו מישהי שהיא "רק" המנקה של המכון שהיא מורין. כל דמות כאן מצליחים לשאת על גביהם את העלילה של הספר באופן שגם כאן היה לי קשה להניח אותו מהיד כמו עם רוב ספריו הקודמים שקראתי.

אממה, דווקא בספר הזה הרגשתי שקינג לא נתן מספיק יחס ראוי לנבלים של הספר. כלומר כן, אתם יודעים שיש את אלה שמנהלים את המכון ובצורה מזעזעת. אבל בפועל, קינג לא ממש נותן להם מספיק זמן מסך, או שהוא כתב אותם באופן שהם הרגישו לי כמו דמויות שהם מתחת לדמויות משניות.

עכשיו סופרים רבים יכתבו על נושא כלשהו ויסתמכו נטו על דמיונם בתקווה שאנשים יתחברו לאותו נושא, מה שיכול להוביל לכישלון חרוץ בעיקר בגלל שאותו נושא הועבר בצורה לא הכי מונפשת או אמינה. אבל גם אחרי 60 ספרים, מסתבר שקינג התייעץ עם חבר רופא שנפטר לפני שהספר יצא לאור, כדי שזה יוכל לייעץ לקינג על כל מיני נושאים מדעיים ורפואיים שמתרחשים הספר. וכל זה כדי שזה כן יהיה מונפש בצורה הכי אמינה שיכולה להיות. גם  אם רוב הנושאים עדיין נמצאים בגדר מד"ב אז בהחלט מגיע שאפו לקינג על האספקט הזה.

עכשיו אני נאלץ לדבר על הפיל שבחדר ומה שקצת גרם לי לחשוב פעמיים לפני שאני אחליט לקרוא משהו של קינג שהוא הוציא בשנים האחרונות...

אם טרם שמתם לב, אז אין זה סוד שקינג לא מחביא את הנטיות הפוליטיות שלו. בעיקר את שנאתו כלפי מישהו בעל שיער כתום... עכשיו דעתי האישית זה שכל סופר יכול לכתוב מה שהוא רוצה מן הסתם. ואם אותו סופר רוצה להכניס איזשהו אלמנט פוליטי לספריו וזה איכשהו נקשר לעלילה אז נו שוין.

אבל קינג לא עושה זאת. כלומר קינג פשוט יכתוב משהו נגד האיש הכתום סתם ככה באוויר באמצע שום מקום והדבר לא ייתרום כך או כך לעלילת הספר. וגרוע מכך, יש ציטוט בספר שקינג אשכרה משווה את האיש הכתום ואפילו את התומכים שלו, לאנשים הרעים בספר ואת המקלות החשמליות שהם משתמשים בהם כלפי הילדים. וכאן אני חשבתי שקינג חצה את הגבול ואיבד את עצמו לדעת. בעקבות זאת, אני יכולתי לחשוב על מספר סיבות על למה שקינג יעשה זאת: 1) הוא ממש, אבל ממש שונא את האיש הכתום וחושב שהוא סכנה לאנושות כולה. 2) קינג הוא איש עשיר ולא ממש אכפת לו אם 90 מיליון אמריקאים שכן הצביעו לאיש הכתום יפסיקו לרכוש את ספריו. 3) הוא כבר איש מבוגר והגיל שלו לא עושה עימו חסד. 4) כל התשובות נכונות.

אגב, גם אם קינג היה יוצא נגד המחנה השני אז גם כאן זה היה צורם לי. בכל מקרה כולי תקווה שקינג יחזור פשוט לכתוב ספרים איכותיים וישאיר את דעותיו הפוליטיים לטוויטר.

ועתה אני נכנס למחוז הספוילרים ואז סיכום נטול ספוילרים אז ראו הוזהרתם

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

1. אני חושב שהמוות של אייברי היה המוות הכי עצוב שיצא לי לקרוא בספר של קינג, כך שאני לא יכול לתהות אם אולי בכל זאת הוא והילדים האחרים היו מצליחים להינצל אם רק היה מזיז חלק מהמכון כמה מטרים רחוק מהם לאחר שהוא והאחרים הצליחו להרים אותו ולברוח.

2. בתור מישהו שנמצא בצד השמאלי שך המפה הפוליטית, אהבתי איך לשם שינוי שקינג כתב את הדרום באור חיובי בסצינה של הקרב בין תושבי דופריי לצוות של המכון. כמובן זה היה פחות אמין שאחת התושבות הביעה את סלידתה מהאיש הכתום אבל נו שוין.

3. אני חושב שהדבר הכי הפריע לי בספר זה הקלות יתר של טים ולוק פשוט לתת לרעים לברוח. מילא הם לא הרגו אותם בטענה שהם "לא רוצים להיות כמוהם" למרות שהם ניסו להרוג אתכם לפני פ***ינג שתי שניות אבל כנראה שטים, לוק והאחרים לא שמעו על "הקם להורגך, השכם להורגו". אבל מכאן ופשוט לתת להם לברוח ולא להשליך אותם לכלא?! ועוד את הנבל הראשי?!? נו באמת...

4. אהבתי שקינג החליט לעסוק באחד הנושאים הפילוסופיים השנויים במחלוקת בכל הנוגע לבנליות של הרוע ולרוב אני התחברתי לזה בספר. אבל אם זה היה נכון, אז היה נראה לי קצת מיותר לצייר את רוב אנשי הצוות של המכון כנבלים בסגנון של גרמניה הנאצית אם מה יודעים שמה שהם עושים זה לטובת האנושות כולה.

5. בתור מקום שמתיימר להיות ותיק, תחושת הרצינות והסכנה לא ממש הייתה שם מהרגע שלוק ברח. כאילו הייתם חושבים שכלב המשפחה ברח וכל המשפחה נסעה ביחד כדי לחפש אותו. אפילו בעלת המכון לא הביעה פאניקה או חרדה. פשוט אמרה, "טוב, לוק ברח בוא נחזיר אותו".

6. אם אייברי היה ממש חזק אז לא היה כדאי לבדוק זאת לפני שחטפו אותו, ומה הוא עלול לעשות למכון עם כוחותיו?! אבל כן, אין ספק שהיה מדובר בחלק החזק והמרגש ביותר בספר כשהוא וחבריו התחברו יחד והרימו את המבנה כדי שכמה מהם יוכלו לברוח.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לסיכום:

אם שמים בצד את הפן הפוליטי, העיוותים המוסריים בעיניי של הספר ומתמקדים בסיפור עצמו, במתח, בפילוסופיה ובדמויות, אז המכון מקבל אצלי את הדירוג של הספר החמישי הטוב ביותר שקראתי של קינג ואחד שאני בהחלט יכול להמליץ עליו אם אתם מסוגלים להתעלם מהבעיות הבולטות שלו.

**

8/10