"באהבה אנחנו לומדים מי היינו רוצים להיות; במלחמה אנחנו מגלים מי אנחנו באמת”
**
מה:
הזמיר עוקב אחר שתי אחיות צרפתיות במהלך מלחמת העולם השניה, ויאן - מורה המתגוררת בעירייה קאריבו עם בעלה אנטואן ובתה היחידה – סופי ומנהלת חיים שקטים ושלווים למדיי. איזבל – אחותה הצעירה והמרדנית של ויאן שמתגוררת עם אביה בפריז שצרות תמיד מצליחות למצוא אותה היכן שלא תילך.
כשהמלחמה מתפרצת ומגיעה לצרפת ונאלצת לשלוח את אנטואן לחזית, היא תשים את שתי האחיות במבחן של חיים ומוות ותחשוף בהן צדדים שהם לא תיארו שקיימים בהן בכלל.
תחושותיי: גילוי נאות, כמעט בכל ביקורת או סקירה שנתקלתי בה, אמרו כמעט את אותו הדבר על מה שאני חשבתי על הספר. (חוץ מהעובדה שמאד אהבו אותו) וזאת שהזמיר הינו אחד הספרים המטלטלים ביותר שיצא לי לקרוא. בתור קורא אתה מנסה לתפוס קצת אוויר ומקווה שתהיה איזה הפסקה מתוך כל ה447 עמודים כשכל עמוד לוקח נשימה אחת ממך, מנערת אותך כמו מפת שבת ולא משחררת אותך ואתה מתפלל שהסופרת תיקח הפסקה ותכתוב איזו סצינה שלא קורה בה משהו מצמרר או מטלטל אך במלחמה כמו במלחמה – אין ממש זמן למנוח. ואתה ממשיך לקרוא ואז הינך מגיע לעמודים האחרונים ואתה חושב שככה הסיפור יסתיים אך אז האנה לא נותנת הנחות לקוראיה ויוצרת סצנות בעלילה שלא ציפית אליהם בכלל.
הזמיר יבוא אליהם מכל הכיוונים שאתם תרגישו שאתם צריכים להפסיק לקרוא בכדי לתפוס אוויר. אתם תרתחו, אתם תשמחו, אתם תבכו, אתם תרגישו חוסר אונים, אתם תקבלו שביב של תקווה גם אם הכל נראה אבוד ולטוב ולרע, אתם תהיו שם יחד עם ויאן ואיזבל. ורגע אחד אתם תתמכו באחות אחת ותטענו שהיא צודקת וככה צריך לעשות אך מיד לאחר מכן אתם תעמדו לצד אחות אחרת אך האמת היא שכל עוד אף אחד מאיתנו לא נכח בזמן מלחמה בסדר גודל של מלחמת העולם השניה, אנחנו כקוראים, לעולם לא נדע איך אנחנו היינו מגיבים עד שפיזית לא היינו שם בעצמנו.
וכן, בהחלט היו גרמנים טובים ואל לנו לשכוח זאת אך יותר מזאת, אסור לנו לשכוח את מכונת הרוע האולטימטיבית שנוצרה על אדמות גרמניה. בגלל זה אהבתי שהאנה לא הזניחה בספר את הצדדים היותר אפלים ונפוצים שעוללו הנאצים ואף גם המשטר הצרפתי בזמן אותה מלחמה ארורה.
אמנם חשוב לציין שהיו רגעים שלטעמי היו צפויים או מעט דרמטיים. כאלה שלא ישבו איתי טוב מבחינה מציאותית אך אלו היו רגעים מאד מזעריים במה שהצטייר בשבילי גם כאחד הספרי מלחמה המשכנעים ביותר שיצא לי לקרוא. כן, גם אם הסיפור הינו בדיוני.
**
לסיכום:
הזמיר הינו אחד הספרים היותר קלים שאני יכול להמליץ בחום רב. ואחד שרצוי אף לחזור אליו כל כמה זמן בשביל להיזכר את כנראה התקופה האפלה ביותר בהיסטוריית האנושות אך גם בעיקר לזכור שלמרות כל הויכוחים והריבים והמילים שלא התכוונו להגיד, משפחה לפני הכל.
**
9/10