המוח הצדקן / ג'ונתן היידט - (המדריך המתחיל למתווכח המתחיל)

"אינני מסכים למילה מדברייך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם."

-וולטר

**

במקרה ביום זה שבו סוציאליסטים וקפיטליסטים מוציאים את נשקיהם ומנסים להסביר ולהוכיח מנקודת מבטם למה יום זה נחשב כיום חג או כנאכבה – חשבתי שזה יהיה מן הראוי להציג בפניכם את חוות דעתי על ספר שבמקרה סיימתי לקרוא לפני שבוע ויכול לתרום רבות לדיונים הרבים שאני וחבריי האחרים מנהלים בנוף הפוליטי וכך לתת לכם רעיון על, ובכן, למה אנחנו כה חלוקים מבחינה פוליטית ודתית בנושאים רבים.

הערת שוליים: יש מידע רב לתת מספר זה שאפשר לדבר עליו, אבל ברשותכם אציין את הנקודות שלדעתי היו הכי ראויות לסכם עבורכם וכך לתת לכם רעיון על מה מדובר:

א. הפיל והרוכב - האם אנחנו יותר אינטואטיבים או יותר רצייונלים?

ובכן, ג'ונתן נותן את הקייס שלו שכל ההחלטות ומחשבות האינטואיטיביות שלנו הם כמו פילים וכל המחשבות הרציונליות שלנו הם בעצם הרוכב. כלומר כמו בספר של דניאל כהנמן 'לחשוב מהר ולאט', הברירת מחדל שלנו הינה אינטואיטיבית אך למזלנו יש גם את הרוכב שפה ושם יכוון את הפיל לאן שהרוכב צריך שצריך לכוון אותו מה שהופך את המעשה לאתגר בפני עצמו.

כלומר - כמעט כל מה שאנחנו מאמינים בהם באים בראש ובראשונה מתחושה ורק אז אנחנו צריכים להסביר בצורה לוגית למה מה שאנו מאמינים בהם הינו הדבר הנכון ולדעתי ניתן לראות כשאנו צופים או מנהלים בעצמינו וויכוחים דתיים ופוליטים.

ב. אנחנו 90% שימפנזים ו10% דבורים. בפרק זה, היידט הגיע למסקנה שבני האדם הם בסופו של יום יצורים אנוכיים. כן, אנחנו דואגים לפרנסה שלנו, לבריאות שלנו ולאושר האישי שלנו. אבל זה לא מעיד שאנחנו 100% כאלה היות לבני אדם חשוב להיות גם תחושה של קהילתיות, סולידריות וקשרים בריאים בסביבתו.

ג. ששת הטעמים המוסריים – בפרק זה היידט מציין שניתן לסכם המוסריות שלנו ע"י ששה עקרונות מוסריים:

-תושיה/נזק

-הוגנות/רמאות

-נאמנות/בגידה

-סמכות/חתרנות

-קדושה/ביזוי

-חופש/דיכוי

וכאן היידט מציין משהו שאמנם נראה כמובן מאליו אבל בשבילי זה היה הפרק שהכי פתח את עיניי ואולי בגלל שלאחר מכן הכל התחיל להתבהר ולהיראות כה פשוט והגיוני לגבי היכן הימין והשמאל עומדים מבחינת המוסריות שלהם:

כמעט כל המוסריות של הליברלים/השמאל מאמינים בהם מושתתים על העקרונות כמו תושיה, (בני מיעוטים) הוגנות (סוציאליזם) וחופש (זכויות להט"ב, תחבורה ציבורית בשבת) משחקים את התפקידים המרכזיים ביותר בחייהם והם מאד מאד בולטים. לעומת ימניים/קונסרבטיבים שהמוסר שלהם מושתת ע"י כל ששת העקרונות שהיידט נתן אך כל אחד מחולק בצורה שווה ולא בולטת כמו שלושת המרכזיים של השמאל. נאמנות - למדינה וללאום.

סמכות - מתוך שייכות לקבוצה או מסגרת כלשהי - דת וקהילות בתי כנסת

וקדושה - ארץ ישראל השלמה, עלייה להר הבית, ישראל כמדינה יהודית.

ד. דת - וייסלחו לי חבריי האתאיסטים אבל גם כאן היידט קולע בול לנקודה שמאז מקדם הייתה הבסיס לוויכוחים שחוזרים על עצמם בין הקהל החילוני לדתי.

דת - כמו כמעט כל דבר בעולם הינה כלי. וכמו כל כלי, אפשר להשתמש בה בכדי להרוג אנשים חפים מפשע בשם "אלוהים" אך מנגד (וכפי שכתוב בספר ע"י היידט שהוא אתיאיסט בעצמו) - מקרבת ובונה קהילות וכך היידט נותן את הייתרון לימניים שרובם הגדול הינם דתיים או שומרי מסורת וכך מקבלים את החפות שגם להם יש את המוסריות של עזרה ותושיה אחד לשני.

**

יתרון משמעותי שבלט לי בספר אך מדובר בפן טכני זה שהוא כתוב בצורה ברורה נקייה. כמעט בכל פרק לא ממש הרגשתי שהיה כמות של ממל מיותר בין אם הסופר מחליט להכניס אלמנטים של סיפורים אישיים או שלוקח זמן רב עד שהם מגיעים לנקודה שאותו פרק עוסק בו – בספר זה לא תמצאו את שני הקריטריונים האלה.

אולם חיסרון משמעותי שבלט לי בספר זה שבעוד היידט כותב על למה קונסרבטיבים מתנהלים איך שהם מתנהלים הן מבחינת דת והמוסר שלהם, הוא לא ממש נתן את הבמה לליברלים באותם אספקטים וזה משהו שהרגיש לי חסר. כלומר עושה רושם שהיידט חשב שספרו יהיה מכוון רק לקהל הליברלי שינסו להבין יותר טוב למה ימניים חיים איך שהם חיים ולא להיפך. קצת מבאס.

**

לסיכום:

להגיד שספר זה שינה את חיי זו תהייה מעט הגזמה. מה שכן – אני בלב ובתמימותי מאמין שאתחיל להבין יותר טוב את הצד השני של המטבע כשאני מתווכח עם עמיתיי מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ואף ארחיק לכת ואציין שאולי אני אתחיל לראות דברים דרך העדשות שלהם שאולי אף ישכנעו גם אותי לראות שאולי הם בסופו של יום צדקו ואני טעיתי.

אה ולכו לקרוא את הספר. לא תתאכזבו.

8/10