הקמיע / סטיבן קינג ופיטר שטראוב – (הולכים אל הלא נודע)

"עולם הפוך-הפוך עולם / הכל תמיד חסר, אבל מושלם" -דיג דיג דוג **

מה:

הקמיע הוא ספר פנטזיה אורבנית אשר עוקב אחר עלילותיו של ג'ק סוויר בחוף המזרחי בארה"ב.

ג'ק הוא ילד בן 12 אשר מתגורר עם אימו במלון בחוף ארקדיה הממוקמת במדינת ניו המפשיר בחוף המזרחי.

אימו של ג'ק הייתה שחקנית מצליחה בצעירותה ועתה מבלה את רוב ימיה במלון בעקבות מחלת הסרטן שחטפה. יום אחד ג'ק נתקל באיש מבוגר בשם ספידי פארקר אשר מגלה לג'ק שיש דרך להציל את אימו, אך בשביל זה ג'ק ייצטרך לצאת למסע ארוך ומאתגר ולהגיע עד לקליפורניה בכדי להשיג את הקמיע אשר ביכולתו לרפא את אימו.

אבל הקמיע לא בדיוק נמצא בקליפורניה, כלומר טכנית הוא כן נמצא שם אבל כמו "העולם ההפוך" ב'דברים מוזרים', ג'ק ייצטרך ל"להיכנס" ולעבור דרך מקום המכונה ה"טריטריות". והטריטריות זה עולם מקביל לעולם שלנו המזכיר את תקופת ימי הביניים בעל אלמנטים פנטסטים כשלכל יישות יש את ה"תאום" שלו מהעולם האמיתי, כנ"ל גם לג'ק.

ג'ק ייצטרך לעבור מכשולים רבים במסע שלו למערב כשהעיקרי ביניהם הוא לא להגיע למגע עם הדוד שלו - מורגן סלוט והעוזרים שלו היות וגם להם יש אינטרס להגיע לקמיע. המסע של ג'ק לא יהיה קל, במיוחד לילד בן 12 והוא ייצטרך להוכיח ולקבץ את מרב כוחו ואומץ ליבו בכדי להתגבר ולצלוח את כל מה שיבוא לכיוונו במידה והוא יירצה להציל את אימו.

תחושותיי:

גילוי נאות: הקמיע הוא הספר הראשון שלי (לא כולל ספרי עיון) שבו שני סופרים עסקו במלאכת הכתיבה שלו.

עכשיו אני לא יודע אם ספר הנכתב ע"י שני סופרים זה בהכרח עילה לספר הנידון שיהיה פחות מוצלח לעומת אחד הנכתב ע"י סופר אחד אבל לצערי הקמיע נכנס לקטגוריה של ספר לא מוצלח. לפחות בסטנדרטים שציפיתי מקינג.

אני לא יודע אם זה היה הדמות המעט יבשושית שהיא ג'ק סוויר, או התיאורים שנמשכים כ3-4 עמודים בכמעט כל פרק שני, או הקצב הכה איטי של הספר או שזה פשוט היה ארוך מדי (ב"ה לא הייתי צריך להגיד את זה על העמדה או 11.22.63) או שזה פשוט היה שילוב של הכל... בכל מקרה היו לי ציפיות יחסית גבוהות של הקמיע כי קודם כל מדובר בספר השביעי שלי של קינג, ועד עכשיו ב"ה נהנתי מכולם. דבר שני, העלילה מאד סיקרנה אותי, ובמקרה במקרה גם יצא לי לקרוא אותו כשהייתי באמצע העונה הרביעית והמופתית של 'דברים מוזרים' כך שהרבה פעמים הרגשתי בניחותא. דבר שלישי, הוא לרוב קיבל ביקורות רבות חיוביות. אבל לצערי זה לא ממש מחזיק מים כי כמו לדוגמא עם "שירת סרטני הנהר", ביקורות משבחות לא מעידות שאני בהכרח יאהב את הספר.

בנוסף, אחת האכזבות שקיבלתי מהספר הייתה הציפייה שיהיו הרבה יותר תיאורים וזמן מסך לשהותו של ג'ק בטריטוריות. אולי יותר יצורים פנטסטים? אולי יותר נופים עוצרי נשימה? משהו?? אבל לצערי ג'ק לא מבלה יותר מדי זמן בטריטוריות. לפחות לא מספיק זמן שהייתי רוצה שיהיה שם. היה גם נחמד אם ספידי היה נותר קצת יותר מידע לג'ק בנוגע למתי ואיך ואיפה ללכת לפני שהוא יצא למסע. בכל זאת מדובר בילד בן 12 כך שהסצינות שלהם ביחד פחות תפסו אותי מבחינת אמינות אבל נו שוין.

עכשיו האם ממש סבלתי מהספר? לא בהכרח. אמנם עם העמודים הראשונים לקח קצת זמן לסיפור להמריא ולקראת האמצע אני אפילו דיי חיבבתי אותו. במיוחד עם כל המתרחש בין ג'ק לאיש הזאב הנקרא, ובכן, "זאב" ולמאורעות הבית ספר של רוברט גארדנר. אבל לצערי אני דיי התחלתי ללכת לאיבוד מהרגע שג'ק החליט לאסוף את ריצ'רד למסע שלו. זה הגיע למצב שלא הייתי בטוח אם הם נמצאים כעת בארה"ב או בטריטוריות. ותתקדמו לפרקים האחרונים ובכלל הכל התחיל להיות מסורבל מבחינה עלילתית שנאלצתי לפעמים לעבור על אותו עמוד שוב בכדי להבין את המתרחש.

אני כן בכל זאת אתעכב ואציין שכן אהבתי את הדינמיקה בין ג'ק לזאב ומה שעובר עליהם בבית ספר, ואולי זה בגלל הנקמה המתוקה אבל מה שמתרחש לאחר מכן היה אחד הסצינות האהובות עליי בספר היות וזה גרם לי לחוש תחושות רבות של שמחה כעס ועצב והכל בהפרש של מספר עמודים. אה כן וזה גם גרם לי קצת להתכווץ בגלל כל מיני תיאורים מסויימים.

לסיכום:

הקמיע יכל היה להיות ספר קלאסי של סטיבן קינג ופיטר שטראוב אם אולי אחד מהם היה מוציא אותו לאור ולא שניהם כך שבסופו של יום, מדובר בספר חביב מינוס אשר היה יכול להיות לסנסציה מבחינתי אם אולי היה יותר זמן לערוך, לקצר ולבשל קצת יותר את העלילה והדמויות שבו.

** 5/10