הצרה עם שלום / ג'ו אברקרומבי – (ועוד איזה צרה)

"מלחמה היא רק בריחה פחדנית מבעיות השלום" -טומאס מאן

מה:

אז ה'צרה עם שלום' (לא תרגום רשמי) הינו הספר השני מתוך טרילוגיית 'עידן הטירוף' שהוא הטרילוגיה החדשה של אברקרומבי של עולם ה'חוק הראשון'. הספר נפתח כחצי שנה לאחר מאורות 'שנאה קטנה' כשהוא עוקב אחר תקופת שלום בין האיחוד לבין הצפון אבל מלחמה פנימית בין המועצה הסגורה למועצה הפתוחה בתוך האיחוד. וגם כאן אנו עוקבים אחר אותן דמויות חדשות מהספר הראשון שכוללים את סאבין דאן גלוקטה (הבת של...) שמנסה בעיקר להתאושש מהנזקים הכלכליים והמאורות שהתרחשו בעיר ואלבק הנמצאת באיחוד ובעיקר לתקן את התדמית שלה שנפגע תוך כדי.

קפטן ליאו דאן ברוק (האריה הצעיר) זוכה לאהדה מוגברת של אזרחי האיחוד וזאת בעקבות הניצחון שלו ושל הצבא שלו נגד הצפון והמושל של הצפון, סטאוור נייטפול והברית שרקם איתו לאחר שהביס אותו בתוך המעגל (זירת לחימה מפורסמת בצפון). ריקה, שעדיין מנסה ללמוד את כוחות העין הרחוקה ולהשתלט עליו לפני שזה יישתלט עליה ואף להרוג אותה והנסיך אורסו שנהייה למלך בעקבות מות אביו ג'זאל ושלעומת ליאו, עדיין לא ממש נחשב ליקיר הממלכה.

תחושותיי:

אוי לא.

אוי לא. אוי לא. אוי לא. אוי לא. אוי לא. לא. לא. לא. לאאאאא!!! חברים, משהו רע מאד קורה עם הטרילוגיה הזאת.

בואו נתחיל מזה שאם בספר הראשון אני עוד איכשהו הבעתי עניין בדמויות החדשות למרות שבעיניי אין להם את הקסם שהיה לרוב הדמויות מהטרילוגיה הראשונה והסטנדאלונז, כאן כמעט ולא ממש היה לי אכפת מהם וזאת מפני שהם קיבלו תפנית חדה של התפתחות דמויות שהיא שונה לגמרי משנאה קטנה ולא בקטע טוב. סאבין נהיית פחות חכמה על ידי כך שהיא לא יודעת יותר כיצד לתכנן שני צעדים קדימה, ליאו נהיה לבכיין חסר רסן וזוכרים איך שברוד היה אחד הדמויות היותר מסקרנות של הספר הראשון? אז פה נהפוך אותו לאחד הדמויות היותר משעממות בספר שכמעט ולא עושות כלום לאורך כל הספר.

החלטה נוספת שבאופן אישי תיעבתי הייתה ההחלטה של ג'ו להתעלם בספר הזה ממונזה מורקטו הלא היא הנחש של הטאלינס והדמות השלישית האהובה עליי בכל הסדרה לאחר לוגן וגלוקטה. במקום זאת, ג'ו נאלץ לכתוב דמות חדשה נוספת שהיא הבן שלה וביננו, ממש לא היה לי אכפת ממנו.

זוכרים איך ליאו היה אחד הלוחמים האסטרטגיים החכמים והטובים ביותר ב'שנאה קטנה'? ובכן, כאן הוא יהיה בכיין, בעל התקפי זעם בלתי נשלטים וגם קצת טיפש שפה ושם זקוק להדרכה של אמו ושל אישתו בכדי שהוא הוא יוכל לעשות כל מיני דברים. וכמו ליאו, גם סאבין הלכה מעט לאיבוד מבחינה התפתחותית. אם בספר הראשון היא הצטיירה כדמות אסטרטגית המצליחה לחשב את מהלכיה שלושה צעדים קדימה, כאן היא יותר טקטית וזה ממש לא פועל בעדה. איכשהו גם היה לי קשה מאד להתחבר לויק, ולא רק פה אבל גם היה לי קשה להתחבר עליה בספר הראשון. פשוט משהו בצורה שהיא נכתבת גורמת לי לרצות שהיא פשוט תחדל מלהתקיים כליל.

'הצרה עם שלום' הוא גם ספר איטיייי... אפשר להגיד ש-90% מהספר מתנהל סביב דיונים על איך לפעול בעקבות התפתחויות שונות. תראו את זה כמו הפרק השני במשחקי הכס כשהם מתכוננים למלחמה נגד הלבנים המהלכים רק שפה זה מתפרס על פני 400+ עמודים. שמע ישראל.

אני גם חייב לציין שכל שהנושא העיקרי של הספר גם לא היה הכי מעניין, הכוונה שג'ו החליט לשים את הפוקוס של העלילה על הריבים הפנימיים בין המועצה הסגורה שבאופן כמעט ודאי מחליטה על סדר היום בממלכת אוודה לבין המועצה הפתוחה שאמנם כוללת יותר חברים אבל עם יכולת השפעה על סדר היום והרבה פחות כוח וזאת בעיקר כי באיאז נמצא במועצה הסגורה. הוא וסאנד דאן גלוקטה.

שלא תטעו, כן יש סצינות קרב אקשן בספר ואם לא קראתם את שאר הסקירות שלי על ספריו הקודמים של ג'ו אז שתדעו שבעיניי אין סופר שמצליח לכתוב סצינות קרב ואקשן כמו ג'ו אז אבן גדולה ירדה מליבי בידיעה שלפחות את זה הוא לא איבד בספר זה. בכלל, איכשהו תמיד יש לי חשש שג'ו לא יחדש יותר מדי בסיצנות הקרב שלו אבל איכשהו הוא מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש וגם כאן אפשר להציב את הסצינות על הפודיום ליד שאר סצינות הקרב שהוא כתב בעבר. בעיקר עם הספר 'הגיבורים'.

עושה רושם שג'ו פשוט סובל ממה שאני אכנה, סינדרום המשכי מלחמת הכוכבים. כלומר שמרוב שהוא שם דגש על הדמויות החדשות, כמו מלחמת הכוכבים הוא הזניח לגמרי את הדמויות שהתאהבנו בהם והכניסו אותנו אל תוך החוק הראשון. בסדר אתה רוצה להרוג את ג'זאל באופן פתאומי? בסדר, נזרום. אבל מכאן ולא לתת במה לנחשית של טאלינס ולהיפטר מגלוקטה?!? אחת הדמויות הפנטסטיות היותר טובות שנכתבו בעולם הפנטזיה ובספרות בכלל?!? אני רק מקווה שאיכשהו יהיו מספר דמויות שייקבלו את החזרה שמגיע להם בספר האחרון.

**ספויילרים לאחת הסצינות שהכי עצבנו אותי בספר ואז סיום נטול ספויילרים אז ראו הוזהרתם** .

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

-"וואי וואי, מעניין מה גלוקטה הולך לעשות לגבי ליאו ברגע שהוא יגלה שהוא עמד מאחורי ההפיכה...

-אה הוא הולך למשהו כל כך בלתי צפוי...

-לענות אותו?

-לא.

-להרוג אותו?

-לא.

-אז מה?

-הוא ייתפטר.

-...

-...

-מה?!?!? הדמות הכי חכמה וערמומית בפנטזיה פשוט מתפטרת?!?

ואני חשבתי שלסרסי היה סוף כתוב רע... (עדיין יש לי תקוות גדולות לשובו בספר האחרון) *עדכון - 21.10.22* עכשיו אחרי שקראתי את הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה, אז אני קצת יותר סלחן כלפי ההחלטה של גלוקטה ואף נתי ציון אחד נוסף לספר.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

לסיכום:

לאחר 'שנאה קטנה' היו לי ציפיות גבוהות לספר ההמשך. העיקר מפני שראיתי ביקורות רבות שהיללו את הספר, מה שכל הנראה שם אותי במיעוט. לצערי הרב לא רק שאין שיפור משמעותי אבל ספר זה הוא פחות טוב מאשר הספר הראשון ונראה שב-'הצרה עם שלום', ג'ו אברקרומבי הולך באותו דרך שהיוצרים של סדרת משחקי הכס הלכו פחות או יותר עם העונה האחרונה של הסדרה, מה שגורם לי לצפות לנורא מכל בספר האחרון בטרילוגיה. עד אז לא נותר לי הרבה מאשר לקוות ל"תפנית בעלילה" שתקרה ב'חכמת ההמונים' (שם הספר האחרון) ושעדיין תהיה את אותו ניצוץ של גדלות שהיה עם הטרילוגיה הראשונה והסטנדאלונז.

**

6/10