יש תענוג ביערות חסרי השבילים, יש התלהבות בחוף הבודד, יש חברה שבה אף אחד לא פולש, ליד הים העמוק, ומוזיקה בשאגה; אני לא אוהב את האדם פחות, אלא את הטבע יותר.
-לורד ביירון
**
מה:
תכירו את קיה – בחורה משונה ומיוחדת להפליא אשר תושבי העירייה הסמוכה מכנים אותה כ"ילדת הביצות". למה כינוי זה? בעיקר כי כל חייה היא התגוררה בצריף עם ככל הנראה המשפחה ההרוסה והמפורקת ביותר שתיתקלו בספר כלשהו. קיה נאלצת לעבור אתגרים ומכשולים רבים בחייה כמו בדידות, נטישה ואי מסוגלות להשתלב בחברה כילדה נורמלית והנחמה היחידה שהיא מצליחה למצוא בחייה הם הביצות וכל הבע"ח והצמחייה הנמצאת בה. יום אחד רצח אירעה בסמוך לעירייה וכל החשדות פונות בעיקר לעבר קיה לאחר שהשריף המקומי מצא כמה ראיות הקשורות לקיה. ובכלל כל התושבים יודעים כמה היא מוזרה ואולי אף מסוגלת לבצע את הפשע הנורא מכל. אבל האם ילדת הביצות באמת עשתה את מה שעשתה?
תחושותיי:
עכשיו אחרי שהיה לי זמן לאסוף את עצמי ולהבין פחות או יותר מה אני חושב ומרגיש לגבי סרטני הנהר, חשבתי שהפעם אני אפרק את תחושותיי למה שאהבתי בספר, מה לא אהבתי ומה היה חצי קלאץ'
תזכורת ידידותית שכל אלו הן הדעות שלי אז בבקשה קחו את הכל בערבון מוגבל.
אה וספוילרים של הספר ייכללו אז ye be warned
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
**
הטוב:
-הנוף - כמי שמחשיב את עצמו כילד ירוק, הייתי מרותק לאופן שבו הסופרת תיארה את כל החי והצומח של האזור שבו קיה התגוררה ולמען האמת, רוב התיאורים גרמו לי לרצות למצוא את הביצה הקרובה ביותר או אחו ולחפש כל מיני מינים בעצמי.
-הדיאלוג – אני מודה שזה עושה לי את זה כשדמויות כתובות בצורה שמתארת את המבטאים שלהם. כלומר כשדמות כתובה בצורה שהיא לא אנגלית בנאלית אך תואמת למוצא שלה וכך למבטא שלה. וגילוי נאות, ההתקלות הראשונה שלי עם דמות כזאת היה עם האגריד. מאז הערצתי זאת כשסופרים נותנים את הרובד הנוסף הזה לדמויות שלהם.
הרע:
-הדמויות - הדמויות פשוט לא היו כתובות טוב במיוחד. לכל אחד לא היה מספיק רובד של עומק בכדי שיהיה לי אכפת ממנו. למעט ג'מפין. אולי היא הוא הצטייר בעייני כדמות אב לקיה אבל זה גם קצת למתוח את החבל.
-קיה – כן, לא אהבתי את קיה. בעיקר בגלל כמה שהיא נכתבה באופן לא יאומן. כל משפחתה נטשה בזה אחר זה מה שמוביל לכך שהיא נאלצת לטפל ולדאוג לעצמה. עכשיו אם היא הייתה נערה אז אולי זה היה נראה סביר אבל זה קורה כשבסה"כ בת 7 (!!!)
ואז איכשהו אנחנו מצפים להאמין שבלי לימודים פורמליים היא פתאום מצליחה לדבר אנגלית שוטפת ולהיפטר מהמבטא שלה ככה סתם?! כן, אני לא קונה את זה. אבל אני חושב שהדבר שהכי תיעבתי הוא העובדה שהיא כל הזמן ברחה מכל אדם שהגיע לצריף שלה כאילו היא חתולה מפוחדת. עכשיו חלק מכם עשויים לטעון שזה היה בגלל החינוך שלה והבדידות הקיצונית שהוביל אותה להתנהג כך ויכול להיות שאתם צודקים אבל היה לי קצת קשה להאמין שאפילו בשנות העשרה והעשרים לחייה היא עדיין התנהגה כאילו היא מנותקת לחלוטין מהאנושות.
-קווי עלילה לא מציאותיים - אז יש לי כמה שאלות:
1. איך קיה הצליחה לפתות את צ'ייס למגדל ההוא אחרי מה שהוא עשה לה? כאילו פתאום הוא הפך לאדם הכי פתי עלי אדמות שהוא לא הבין את הסכנה האורבת לו?!?
"היי צ'ייס, זוכר איך ניסית לאנוס אותי והבטחתי שאהרוג אותך? טוב, זה כבר מים מתחת לגשר אז מה דעתך שנשכח את מה שהיה וניפגש למעלה בראש המגדל? נהדר"!
2. למה האמא של קיה לא יכלה פשוט להתקשר לשוטרים ואז פשוט לברוח איתה ביחד?
3. למה שקיה תחליט לא לחזור לעיר לאחר המשפט? במיוחד לאחר טיעון הסיום של עורך הדין ובמיוחד לאחר פסק הדין של חברי המושבעים שהצביעו בפה אחד שהיא לא אשמה. אני לא יודע מה איתכם אבל אני נוטה להאמין שהייתי מרגיש פתוח יותר לקהילה שהתרחקה ממני ועכשיו נתנה לי הזדמנות לראות מי אני באמת. (אמנם היא עדיין רוצחת אבל בכל זאת).
4. ולמה הו למה קיה משום מקום החליטה לתת לטייט הזדמנות שנייה?!? לאורך כל הספר אחרי שטייט עזב אותה ומבקש הזדמנות שנייה ממנה היא חזרה ואמרה לו שאין מצב ואולי בצדק. אבל אחרי המשפט ואחרי שאביו מת, היא אומרת "יודע מה, סבבה. הרי בכל מקרה תמיד אהבתי אותך". פשוט לא!
ורק כדי למנות עוד כמה קטעים גרועים מהספר:
-הסוף היה מהיר מאד לטעמי.
-יותר מדי קטעי שירה.
-תהליך המשפט בכלל היה ארוך מדי.
-הטוויסט בעלילה בסוף לא היה הכי הגיוני.
החצי קלאץ':
-ג'ודי - אהבתי איך הוא חזר לצריף וניסה להשלים את הזמן האבוד שהיה לו עם קיה. אבל כן, עדיין לא אהבתי אותו בגלל העובדה שהוא, וכמו שאר המשפחה הדפוקה, לא ניסה ליצור קשר עם קיה בכל השנים שעברו.
-מייבל - היא גם הייתה בסדר אבל סתם חבל שדליה לא נתנה לה יותר זמן מסך.
-תהליך המשפט - למרות שהוא היה ארוך מדי, עדיין אהבתי את פרטי המקרה שבו עורך הדין והתובע כל אחד ניסו להסביר מדוע קיה חף מפשע/אשם.
-קיה הופכת לסופרת - למרות שזה עדיין קצת לא ייאמן, זה היה נחמד לראות איך למרות הידע המוגבל שלה והתנאים המגבילים שלה, היא עדיין הצליחה לפרסם כמה ספרים.
*****
לסיכום:
שירת סרטני הנהר הוא ספר שאתם תהנו ממנו אם לא ממש אכפת לכם מדמויות מפותחות, קו עלילה מוצק וסוף ראוי וטוב.
זה ספר שתהנו ממנו אם אתם חובבי טבע אדוקים, חובבי ספרי ג'ון גרישם ומשולש אהבה שהוא לא באמת משולש אהבה.
בסופו של יום, זהו ספר שלצערי לא אמליץ עליו אבל כנראה אשמור אותו כי למען האמת, הכריכה בהחלט דיי יפה.
**
4/10