חכמת ההמונים / ג'ו אברקרומבי – (היי הקשיבו הם שרים)

"בכל פעם שאתה מוצא את עצמך בצד של הרוב, זה הזמן לעצור ולהרהר." -מארק טווין

**

מה:

חכמת ההמונים (לא תרגום רשמי) הינו ספר פנטזיה גרימדארק (חשוך ואפל) והספר השלישי והאחרון מתוך טרילוגיית "עידן הטירוף" של ג'ו אברקרומבי.

הספר נפתח ישר אחרי מאורעות נסיון המהפיכה של קפטן ליו להפיל את המלך. ליו ברוק המכונה "האריה הצעיר", סאבין גלוקטה ועמיתיהם ניסו להנחיל מהפיכה בממלכת האיחוד, ולנסות להפיל את המלך אורסו אשר לא מצליח להיטיב עם אזרחי האיחוד כשהם סובלים מזה תקופה ארוכה מתנאי מחייה קשים, עוני, ורעבים ללחם. המהפיכה נחלה כישלון מפואר וזאת בעקבות החלטות טקטיות שגויות של ליו ובגידה ע"י חברתו הקרובה מהצפון – ריקה, אשר לא נחלצה לעזרתו.

אז חכמת ההמונים נפתח כשאורסו שולח את ליו למאסר עולם, זאת לאחר שהוא החליט ברגע האחרון לחוס על חייו ולמנוע תלייה ציבורית לעיניי כל. אך רגע לפני שליו נכנס לתא שלו לשארית חייו, השורפים והשוברים מצליחים להשתלט על העגלה ולשחרר אותו. מיד לאחר מכן הם מצליחים לתפוס שליטה על האגריונט (המבצר) של אורסו וכך לתפוס שליטה מלאה על אוודה. והכל בעזרת אנשי המפתח של המהפיכה הכוללים את האישה המטורפת הנקראת שופטת, ויק שנראה שהמזל לא מפסיק להיות לצידה ופייק הלא הוא האיש שארג את הכל. וכך, השינוי הגדול החל אשר אמור להבטיח עתיד קצת יותר מאיר ומלבב לאזרחים אשר סבלו יותר מדי זמן תחת אורסו.

תחושותיי:

נכנסתי לספר השלישי עם מעט פסימיות וסקפטיות, וזאת בעקבות האכזבה ששני הספרים הקודמים בטרילוגיה השאירו בי (מוזמנים לקרוא את הסקירות שלי עליהם באתר שלי) אבל נכנסתי גם לספר השלישי עם אופטימיות זהירה כי למרות הכל – זה אברקרומבי והוא עדיין נחשב לסופר האהוב עליי, כשהוא הרוויח זאת ביושר בעקבות הטרילוגיה הראשונה ושלושת ספרי הסטאנדאלונז, (למרות שאני באופן אישי רואה אותם בתור הטרילוגיה הלא רשמית של קאול שיברז שיבדל"א). אז האם 'חכמת ההמונים' אכזבה אותי כמו שני הספרים הקודמים או שהוא הצליח היכן שהטרילוגיה הראשונה והשאר הצליחו? ובכן, לא רק שהספר הצליח להחזיר עטרה ליושנה אבל אני שמח להצהיר שהוא בעיניי אחד הספרים היותר טובים ומוצלחים מתוך כל תשעת ספרי החוק הראשון שקראתי!

אם בספרים הקודמים (בעיקר השני) העלילה הייתה איטית ולא בהכרח מעניינית, הדמויות היו חד-מימדיות ושטחיות אז כאן אנחנו סוף סוף מקבלים את מה שגרם לי להתאהב בעולם של החוק הראשון מלכתחילה. וכן, אמנם זה לקח שלושה ספרים אבל הדמויות (לא כולם) הצליחו להשאיר חותם בליבי ואף לגרום לי להרגיש עצבות או שמחה כשמשהו קרה לאחד מהם. (ארחיב על כך בספוילרים).

אני כן רק אציין שבעוד שדמויות רבות הצליחו להחזיר בי את האימון ביכולת הכתיבה של ג'ו כשזה מגיע לפיתוח דמויות, אני בעיקר אהבתי את התפנית שויק דאן טויפל (העוזרת של גלוקטה ושל פייק) עברה במהלכו. במיוחד שהיא אחת הדמויות העיקריות שמשום מה לא ממש הצלחתי להתחבר אליה בספרים הקודמים.

ומה בנוגע לעלילה? ובכן כמו שכתבתי, השינוי הגדול החל ומי שמכיר את מאורעות המהפיכה הצרפתית, ירגישו דיי בבית היות ולא כל מהפיכה יוצאת לטובה כפי שקיוו שהיא תהיה. אה כן וריקה מנסה להשליט חוק וסדר לאחר שכבשה את חלק נרחב מהצפון לאחר שסטאוור (רדת לילה) נייטפול נחלץ לעזרתו של ליו. חוץ מהיכן שאביו, קלאדר השחור שוכן ולא, הוא לא מתכוון לתת לה להמשיך לשלוט בצפון. במיוחד כשהבן שלו נהיה לבן ערובה שלה כשהוא נופל למלכודת של ג'ונאס קלובר ועמיתיו.

אגב, עכשיו אחרי שסיימתי את הטרילוגיה אז אני נאלצתי להוסיף ציון אחד נוסף לספר השני 'הצרה עם שלום' וזאת בעקבות ש'חכמת ההמונים' ענתה לי על אחד השאלות הפתוחות שדיי עצבנו אותי.

ולהלן מחוז הספוילרים ואז סיכום נטול אז ראו הוזהרתם!!! .

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

-אוי ליו, ליו, ליו... יא חתיכת אידיוט, רודף כוח ובצע, כפוי טובה שכמותך... תכלס אני מרגיש שהייתי צריך לראות את זה מגיע - כשהוא נעץ את הסכין בקולנול פורסט הי"ד. אבל נו, גם לקורא תמים כמוני שחושב שהממלכה תחזור לקדמותה לאחר שהצליחו לתפוס שליטה שוב לאחר כישלון השינוי הגדול, אבל איך אומרים? הקורא מקווה לעלילה משמחת וג'ו צוחק בפנינו.

-אם לאורך שני הספרים הראשונים לא היה לי ממש אכפת מאורסו, כאן אני כ"כ קיוויתי שאולי איכשהו, בכל זאת, הוא ייזכה לחיות לעוד טרילוגיה אחת או שניים או אפילו סטנדאלון אבל בגרימדארק, כמו בגרימדארק, ובמיוחד בעולם של החוק הראשון, הסיכוי לסוף שמח שואף ל0.00001% נוח על משכבך בשלום, הוד מעלותו - מלך אורסו בן של ג'זאל שתמיד שנא תליות ציבוריות.

-עם כל הכבוד לעוזר של באיאז, יורו סולפור, היה לי חבל לקרוא שמשום מה ג'ו החליט לתת ליורו לנהל כמעט את כל המתרחש באיחוד במקום שבאיאז בכבודו ובעצמו יבוא, יטיל אימה כפי שהוא נוהג לעשות רק בעזרת הנוכחות שלו בחדר ואז – בום!! כלשהו. סוג של כמו הסצינה באנט-מן כשמארוול שלחו דווקא את הפאלקון לטפל בפריצה של אנט-מן אל תוך מתחם של הנוקמים. מה חבל. אפילו האינטראקציה שלו עם ריקה הרגיש לי דל.

-אז זה הסוף של בלאק קלדר ובנו סטאוור נייטפול... האמת זה היה דיי צפוי שריקה תסיים את סטאוור במקום. במיוחד אחרי מה שהוא אצה לעשות לה. אבל אני מוריד את כיפתי לג'ו שהצליח לעבוד עליי כשקאלדר נכשל בלכבוש את העיר שריקה שכנה בו ששכחתי מה שמה.

-צופי עלייתו של האביר האפל יקבלו תחושה חזקה של מוכרות בעקבות מערכת המשפט שמתנהל ע"י שופטת, רק שפה כל מי נמצא אשם מקבל מוות קצת יותר קודר ומבחיל מאשר ליפול דרך שכבת קרח דקה אל תוך אגם ההאדסון בניו יורק.

-קלובר הוא סוג של היורש הלא רשמי של קוסקה הי"ד – כשהדרך העיקרית שלו לשרוד זה להיות בצד של המנצח בן אם רגע אחד היה מדובר באויב ועכשיו נהיה לחבר ורע. מזל גדול לריקה שהבינה שעדיף להיפטר ממנו למרות שהיא חיבבה אותו, והאמת אני לא יכול להאשים אותה. -אומרים שזה היה דיי ברור שזורי והאחים שלה היו "אוכלים", ייתכן ולא שמתי לב כך שהתגלית הייתה מאד מרעישה בשבילי. אבל כמובן זה לא הטוויסט הכי גדול שקיבלנו בספר נכון, גלוקטה?

-לכל אורך הספר ובעצם בטרילוגיה החדשה כולה, קיוויתי שאחת הדמויות המפתח שהפכו את החוק הראשון למה שהוא יקפוץ לאיזה גיחה או שניים, הלא הוא לוגן תשעת האצבעות. נו שוין. אולי נזכה לראותו שוב בספרים עתידיים.

-אגב, לא רק שלוגן היה חסר לי בטרילוגיה אבל לא אחרת מאשר הנחש של טאלינס בכבודה ובעצמה – מונזה מורקאטו. למה ככה ג'ו?! התלוננתי על זה אפילו בספר השני שהוא החליט להציג את בנה הכה דביל ומיותר וקיוויתי שאולי נזכה לאזכור שלה כאן. נו, אולי בספר הבודד הבא אכי"ר.

-אני בהחלט צופה לטרילוגיה עתידית או ספרים בודדים בעולם של החוק הראשון. לא רק בגלל שלוגן עדיין חי אבל בגלל החלון הכה רחב שג'ו השאיר בסוף הספר. ואם חס וחלילה החוק הראשון מסתיים עם חכמת ההמונים אז אני מודה שאמנם יהיה לי קשה לקבל זאת אבל גם מכבד את ההחלטה של ג'ו להשאיר את הקורא עם תהיות רבות של "מה היה קורה אילו..."

לסיכום:

לאחר שמה שהיה נראה בעיניי לפחות כמו מקבץ נסיונות במעבדות - ג'ו ניסה כל מיני מרכיבים ותבלינים שנויים במחלוקת בספרים הקודמים של טרילוגיית עידן הטירוף, הסתבר שהם נועדו בכדי ליצור את המנה/שיקוי הכה המוצלח שהוא חכמת ההמונים.

והאם ראינו את המילה האחרונה בעולם של החוק הראשון? מצד אחד כמו שאיש אפור אחד אמר פעם – "אתה צריך להיות ריאלי". אני מחליט לאמץ את העצה הזאת אבל עם נגיעות של תמימות ואופטימיות.

**

8.5/10