עולם ללא קץ / קן פולט – (קודם נגיע לגשר, אח"כ נדבר)

**

משפחה עם החברים הלא נכונים בשליטה; זה, אולי, הכי קרוב שניתן לתאר את אנגליה בביטוי.

-ג'ורג' אורוול

**

מה:

כ200 שנה לאחר מאורות עמודי תבל, קן פולט מחזיר את הקורא לעירייה הדמיונית שבאנגליה – קינגסברידג'. וכמו בספר הראשון, גם 200 שנה לאחר מכן נראה שלא הרבה השתנה, העירייה מחולקת לטובים ודאים ורעים ודאים.

והכל סובב סביב תכסיסים, מעמדות, פוליטיקה, בחירות, מלחמת 100 השנים בין אנגליה לצרפת ומגיפה קטלנית אחת מפורסמת.

בעולם ללא קץ השנה היא1327 ואנחנו עוקבים אחר 4 ילדים בעיריית קינגסברידג' - מרת'ין, קאריס, גוונדה וראלף. ביום סתיו בהיר אחד הם נהיים עדים למקרה של הרג של שני חיילים של המלכה איזבל ע"י אביר בשם תומאס ביער שנמצא סמוך לעירייה. שלושת הילדים בורחים חוץ ממרת'ין אשר עוזר לתומאס לאחר שנפצע ונשבע לא לספר לאף אחד על מכתב שתומאס קובר לפני כן עד יום מותו. מאותו יום חייהם של ארבעת הילדים יהיו שזורים ע"י אהבה, שחיתות, אמביציה, שנאה ונקמה.

תחושותיי:

את עמודי תבל קראתי לפני זמן רב והוא עדיין זכור לי בתור אחד הספרים הטובים שקראתי. הן מבחינת העלילה אבל בעיקר בגלל הדינמיקה בין הדמויות המרכזיות השונות. אז האם עולם ללא קץ משתווה אליו ואולי אף עובר אותו בסקאלה? ובכן, כן ולא. אם בעמודי תבל העלילה הייתה מרתקת יותר, אז בעמודי תבל אתם מרגישים קשר אדוק יותר כלפי הדמויות. לפחות ככה הרגשתי.

בגדול הייתי מחלק את הספר למשהו כזה:

40% "וואו מעניין מה ייקרה להם עכשיו".

30% "טוב, הבנו אפשר להמשיך הלאה".

20% "איי איזה באסה שזה קרה להם"..

10% "אווו סוף סוף משהו טוב קורה להם".

קחו בחשבון שהספר הינו 1230+ עמודים כך שתצטרכו להיות מעט יותר מפוקסים ולהתרכז בדמויות והקו העלילתי שלהם שלא תלכו לאיבוד באמצע הספר. שלא תבינו לא נכון, הצלחתי לצלוח בין 80-100 עמודים בקריאה כי רציתי לדעת מה ייקרה לאחר סצינה מסוימת ובכל זאת, לעניות דעתי היה ניתן לקצר את הספר בכמה פרקים אם קן היה מחליט לא להתעסק יותר מדי בבחירות כאלו ואחרים לגבי מי יהיה הכומר הראשי הבא/הבישופ הבא/הראש חבר עירייה הבא/הטבח הראשי הבא וכו.

הספר גם היה אמין כי לצערי לפעמים וכמו בחיים האמיתיים, ישנם מקרים של אי צדק ואף רוע גמור שאנשים כנראה לעולם לא יידעו עליהם והנאשמים לא יקבלו את הקארמה שמגיע להם. אם כי קצת תמוה בעיניי ההחלטה של קן לצייר את כמה מהדמויות הראשיות ככאלה שלא מצליחות להשיג כלום כמחוסרות מזל טוטאלי לאורך כל הספר רק כדי שסוף סוף הם יקבלו את התגמול שלהם בסופו ותאמינו לי שאני אומר לכם את זה אבל לא זכור לי מתיי ייחלתי למוות איטי ובייסורים לדמות כלשהי אבל קן פולט הצליח להפוך את ראלף פיצג'רלד לאחד כזה מבחינתי.

עכשיו היות ומדובר בספר עם כמות דמויות לא קטנה, קן עושה עבודה טובה בלשמור על איזון בין כל הדמויות שלו בכך שכל אחד מקבל את "הזמן מסך" הראוי שלו/ה. ובכל זאת אם הייתי צריך לבחור את הדמות הטובה ביותר שלו מבחינה התפתחותית אז קאריס הייתה הדמות המפותחת ביותר בספר.

ציפיתי שתהיה אולי קצת יותר דינמיקה בין גוונדה לפילמון – אולי שתהיה סצינה שהיא הייתה מנסה אולי לשכנע אותו לראות את טעיותיו ולנסות להיות בכללי בנאדם טוב יותר בשבילו ובשביל הסובבים אותו ואהבתי את המעבר של גודווין כשהתחלה הוא היה נזיר עם כוונות טובות למישהו שיעשה הכל בכדי להגיע למעמד גבוה. גם אם האמצעים לא כשרים.

מבחינת הסיפור עצמו, אין פה בהכרח משהו סוחף בעולם ללא קץ. כלומר אם מישהו היה שואל אותי על מה הספר ואמרתי לו, כנראה שהם לא היו מביעים התעניינות רבה. יחד עם זאת מה שהחזיק אותי להמשיך לקרוא אותו כמו בעמודי תבל הם הדמויות הסובבות את העלילה. בין אם לראות איך הם מתמודדות בבניית גשר חדש או ההתמודדויות שלהם עם המגיפה או הבחירות החוזרות בעירייה כל שני וחמישי.

לסיכום:

היכן שעמודי תבל הצליח, עולם ללא קץ נכשל ולהיפך.

גם, אם הדמיות שכה התחברתי אליהם בעמודי תבל הלכו לעולמם, היה קל להתחבר לצאצאים והדור החדש היות וכמו אבותיהם ואימותיהם, הם נושאים את הלפיד שקן פולט הדליק ונושאים אותם בגאווה לעיניי כל בקינגסברידג'.

**

7.5/10