"או שתכתוב משהו ששווה לקרוא עליו או שתעשה משהו ששווה לכתוב עליו." -בנג'מין פרנקלין **
מה:
העלילה עוקבת אחר אדיר יודקביץ'. סופר רווק שכתב מספר ספרים מוצלחים ומתגורר בירושלים. יום אחד אדיר מקבל שיחה מעורכת עיתון נחשב ומציעה לו את מה שסופרים רבים מייחלים לו – כתיבת סיפור בהמשכים במדור סופ"ש של אותו עיתון. אדיר נענה להזדמנות פז הזאת ללא היסוס. אך כמו אותם סופרים רבים, אדיר נקלע למחסום ספרותי ואינו מצליח לשלוח את הטיוטות הראשונות לסיפור שלו לבקשת העורכת. כשהדדליין מתקרב ואדיר אובד עצות, התושייה שלו מגיע ממקום לא צפוי. שכנו הרופא בדימוס ד"ר אלכס מבקש מאדיר להתבונן בפרקים ראשונים לספר שהוא התחיל לכתוב. בצפייה שהפרקים יהיו לא משהו להשקיע את מרב זמנו, אדיר פתאום מגלה שחוץ מלהציל חיים של מטופלים, לאלכס יש יכולת, ובכן, לכתוב כמו אלוהים.
כשהעורכת של העיתון לוחצת עליו והסיפור שהינו אוצר בעיני אדיר נמצא ידו, אדיר נכנע ליצר ושולח את הפרקים של אלכס לעורכת. ומהר מאד אדיר יגלה שהיה עדיף שאלכס לא היה שולח לו את הסיפור מלכתחילה ולא רק בגלל שהמעשה עצמו אוכל את מצפונו.
תחושותיי:
'לכתוב כמו אלוהים' הינו הספר השני שאני קורא של אשר קרביץ, וזאת לאחר שקראתי ואף בכיתי בכלב היהודי הכה משובח. אז האם אשר הצליח להגיע לאותו רמת כתיבה עם הספר הנ"ל? ובכן תלוי בפרמטרים מסויימים.
מבחינת הכתיבה עצמה – בראבו!!
העברית של אשר קלילה, זורמת, כיפית. לאשר יש יכולת להוסיף מרקם נוסף של צבע לישראליות המוכרת שלנו ולכתוב כל דיאלוג בין הדמויות, כל מקום וכל סיטואציה שמתרחשת לדמויות ופשוט להוסיף מרבד נוסף של חיים, מה שהופכים אותם לעונג רצוף של קריאה. ובהחלט אפשר להיקשר בקלות לדמויות. בעיקר לאדיר שמבחוץ הוא מצטייר כבחור בנאלי למדיי, אבל החיים כמו בחיים, מציבים בפניו הרפתקה שהוא ממש לא היה מוכן אליה. וכאן נמצא הצד החזק בעייני בסיפור, איך לקחת מקרה כה צירוף מקרי והזוי בקטע טוב ולתת למישהו כמו אדיר לקחת את המושכות.
בנוסף, חווית הקריאה עצמה תרגיש לכם מעט כמו רכב שנוסע רצוף על 120 קמ"ש היות ורוב הפרקים אורכים כעמוד וחצי כשאשר לא נותן כמעט זמן לפק"ל קפה אחד לאדיר וכמעט ולא נותן לו לשעת מנוחה. טוב אבל לפחות כן יש לו זמן לדייט.
ומבחינה עלילתית, הסיפור עצמו בהחלט מהנה ברוב הזמן. אך לצערי לקראת הפרקים האחרונים, העלילה הרגישה לי לא הכי בשלה. ליתר דיוק, הרגשתי שבאופן מעט אירוני, שאשר קצת מיהר לסיים את הספר כשזה בא לידי ביטוי עם כיצד שהעניינים התפתחו. תוסיפו גם את העובדה שנשארו כמה שאלות פתוחות עם כמה דמויות משניות.
אבל האם באמת סיפור כמו לכתוב כמו אלוהים יכול להתרחש במציאות? ובכן כן היו מספר קלישאות ואירועים שהם היו קצת מצוצים מהאצבע, במיוחד כשזה הגיע לסיטואציות על המשטרה. אבל כשזה מגיע למדינה כמו ישראל, אני באמת יכול לראות את זה קורה.
עכשיו שמתי לב לתופעה מעניינת. והיא שלפעמים כשאני קורא ספר, אז לקראת הסוף אני נוטה לקרוא מהר יותר ממה שהייתי רוצה. ועם 'לכתוב עם אלוהים' אני חושב שאני הבנתי למה. הסיבה שאני כ"כ משתוקק לדעת איך הספר יסתיים כך שאני מוצא את עצמי עובר ממש מהר על המילים. אז אם יש לכם טיפים איך ניתן להפחית את המהירות אז אודה על כך מאד.
לסיכום:
אז האם 'לכתוב כמו אלוהים' מגיע לקרסוליו של 'הכלב היהודי'? האמת התשובה היא לא ממש רלוונטית. מהסיבה הפשוטה שמדובר בשני ספרים שונים לחלוטין כשכל אחד מביא איתו לשולחן את החזקות והחולשות שלו.
ובמקרה של 'לכתוב כמו אלוהים' אשר בהחלט הצליח להביא חזקות עם כמה נקודות תורפה בודדות ביצירה הזאת. ** 8/10