מה:
ראש המועצה הוא הצגה קומדיה שכתב גיא מרוז ומציג כעת בתיאטרון הבימה. הההצגה עוקבת אחר ראמי, אשר מתמנה לתפקיד ראש מועצת זרזיף, וזאת בעקבות מותו המפתיע של ראש מועצת זרזיף מר יוסף זל ז"ל. המקרה של ראמי הוא מיוחד היות והוא נהיה לראש מועצה ערבי הראשון בישוב יהודי. למרבית האירוניה, האירוע הראשון בו הוא צריך לנאום הוא בטקס חנוכת גשר על שם רחבעם זאבי גנדי. אם לא די בכך אמא של אשתו היהודייה מגיעה לליל הסדר והיא אינה יודעת שבתה התחתנה עם ערבי. ואם לא די גם בכך- הוא הופך להיות חשוד ברציחת ראש המועצה המנוח ובשחיתות בהליך בנית הגשר שעומד לקרוס, כשראש הממשלה ופמלייתו עליו בביקור ראשון לכבוד ראש המועצה הערבי.
תחושותיי:
להצגה הזאת אני השתדלתי לבוא עם כמה שיותר ראש פתוח; לא בגלל שגיא מרוז הידוע בדעותיו השנויות במחלוקת כתב אותה, אבל בעיקר בגלל שהיה מדובר בהצגה שנראתה הכי פחות משעממת מתוך רשימת ההצגות הרצות שהוצגו בהבימה. אלו העוקבים אחריי בפייסבוק כבר יודעים שאני לא נהנתי בהצגה הזאת (למעט כמה נקודות אור מזעריות). עתה אני ארחיב קצת יותר על היכן ההצגה ביצעה נחיתת חירום ולצערי הגיעה לסופה המר והתרסקה.
בתור מישהו שלא בהכרח חובב כדורגל, אני אעדיף לצפות בכל משחקי המונדיאל במקום ב'ראש המועצה'. נראה היה, שלגיא מרוז היה זמן קצר ודדליין כה לחוץ לכתיבת ההצגה. עושה רושם שהוא כתב את מה שעלה על רוחו בין לילה, נתן להבימה ואמר "הנה, זה מה שיש לי להציע. תעשו עם זה מה שאתם רוצים". לא נעשה שכתוב ודיוק של התסריט, ותאמינו לי כשאני אומר לכם, אבל בחיי, כמה שההצגה הזאת הייתה בלאגן אחד גדול מבחינת התסריט והעלילה.
הצופה מבין שיש כאן עלילה כלשהי הסובבת את ראש המועצה וסביבתו, אך לכל אורך ההצגה אשתי ואנ לא הבנו מה לעזאזל גיא מרוז ניסה להעביר כאן חוץ מאשר דיאלוג צעקני, התרוצצות יתר על הבמה, ועלילה לא מציאותית בעליל מבחינת היחסים בין יהודים לערבים.
הקהל מהצד השמאלי של המפה ייתחבר יותר להצגה הזאת מאשר הקהל הימני, כי רוב הבדיחות פנו לצד של המפה הפוליטית. שרובן אפילו לא הצחיקו אותי, למשל נורמן שלכל אורך ההצגה קורא לחבר המועצה "גולדשטיין" במקום "גולדברג". (אתם יודעים, בגלל ברוך גולדשטיין *קריצה* *קריצה*); או שהערבים מנסים לקיים את ליל הסדר בצורה הכי פאטתית שניתן. אגב, הדבר הכי לא אמין בסצינה הזאת היה כשגולדברג השתמש בנייד שלו – בליל הסדר. אבל ביננו הדבר שהכי הפריע לי זה שראש המועצה הערבי הוא ערבי נוצרי.
גיא מרוז כנראה ניסה לצאת מנקודת הנחה שאנחנו היהודים לא מבדילים בין התרבות של הערבי המוסלמי לבין זה של הערבי הנוצרי. כנראה זה רק תסמין נוסף של שהות ממושכת בבועה התל- אביבית שלו.
רגע אבל מה בנוגע לאותן נקודות אור שציינתי? ובכן למרבה האירוניה, השיא של ההצגה באה לידי ביטוי כשנורמן עיסא שבר את הקיר הרביעי לא פעם, ובכך הצליח להצחיק את הקהל - החלק שזכה להכי הרבה מחיאות כפיים. כן כן, יותר מההצגה עצמה. אני אפילו ארחיק לכת שאילולא המשחק של נורמן, ככל הנראה הייתי יוצא מוקדם יותר מהאולם. בנוסף, היו כמה הגיגים שגרמו לי לציחקוק וכמעט כמעט לצחוק מתפרץ (כהילכתה זה אומר שמישהי הולכת לכיוון מסוים).
כל זאת עדיין לא הספיק להפוך את ההצגה למוצלחת. ואני לא אציין שמות, אבל מספר שחקנים גרמו לי לאי נוחות בעיקר בזמן שצעקו את הטקסט. קרדיט נכבד מזה כמובן הולך ישירות לכתיבה הכושלת התסריט, שעדיף היה שיוכנס אל תוך מגרסת נייר ולהתחיל מחדש.
אבל כן, יש גבול למשקל שנורמן יכול לשאת על כתפיו, ולצערי הוא לא יכל (ולא באשמתו) לשאת את העוול שזה ההצגה הזאת.
לסיכום:
המשחק המצחיק והמשעשע של נורמן עיסא לא היו מספיק כדי להציל את ההצגה הזאת, אז תודה לך גיא אבל תן ליהודים ולערבים להתנהל כפי שהמציאות לטוב ולרע מכוונת אותנו.
**
3/10